אנרכיסטים

אנרכיסטים קלאסיים לא היו מזהים את החוליגנים השמאלנים המבצעים פשעים בגדה המערבית כאחיהם. האנרכיזם, מעל הכל, עוסק באחריות אישית. מי שמתנגדים בכל תוקף לסדר הנכפה על ידי הממשל- חייבים לכפות סדר על עצמם. היעדר חוק אינו פריצות חוק. האנרכיזם מצריך מהאדם לשקול היטב את האינטרסים של כל הסובבים על מנת להימנע מסכסוכים.

במקרה שלנו, דווקא המתיישבים היהודים ביהודה ושומרון פועלים על פי המודל האנרכיסטי היפה ביותר: הם משתלטים על חלקות אדמה קטנות, מגדרים אותן- וחיים את חייהם. היהודים עונים על מספר הגדרות אנרכיסטיות עיקריות: הם מרחיקים עצמם מהממשל היחסית ידידותי (ישראל), ומתנגדים בתקיפות לאוכלוסיה העוינת (הפלסטינים). הם מנהלים את קהילותיהם עם אוטונומיה משמעותית בכל הקשור לסוגיות חינוכיות, דתיות ומנהליות. הם משתלטים רק על הקרקעות שהם צריכים: לא מדובר כאן בהתרחבות כוחנית לשם ההתרחבות. הם אינם מדכאים את האוכלוסיה המקומית או רודה בה. להיפך, היהודים משתלטים על אדמה ריקה- והערבים המתעבים את שכיניהם תמיד יכולים לעבור להתגורר כמה קילומטרים מזרחה בירדן. באופן תמוהה ביותר- החוליגנים המעמידים פני אנרכיסטים דורשים דבר שאינו אנרכיסטי בעליל: ריבונות פלסטינית על אדמה ריקה- או שלפחות הייתה ריקה עד שיהודים בנו עליה את כפריהם. אנרכיסטים נורמטיביים לעולם לא היו משתתפים בסכסוכים מדיניים שכאלה.

ההתנחלויות תואמות לחלוטין למודל האנרכיסטי: קבוצת אנשים הינם בעלי העיירה שלהם, בדיוק כפי שהיו בעלי המפעל בהם עבדו. בדיוק כפי שהם רשאים לסרב לאנשים לעבוד במפעלם- ובכך ליהנות מפירות הצלחתם, כך הם רשאים לשלול כניסה ליישובם ממי שאינו לרוחם. הקריטריון לקבלה יכול להיות שרירותי לחלוטין: בעלי מפעלים שוללים תעסוקה מעובדים זרים בלתי מאוגדים, והמתנחלים רשאים לשלול כניסה לערבים.

אנרכיסטים

ישנה זכויות להיות פוגעני: אנרכיסטים רבים מתעקשים על זכותם להתלבש כראות עיניהם ולהתנהג באופן פוגעני- ובניגוד לנורמות. שנאת זרים הינה זכות אנושית כמו כל האחרות. המתנחלים כלל לא צריכים להוכיח שהערבים מהווים סכנה ביטחונית: מספיק לומר שיהודים רוצה הומוגניות תרבותית. בדיוק כפי שעובדי מפעל אנרכיסטי יכולים לסרב תעסוקה לקומוניסטים, בדיוק כפי שהיהודים האתיאיסטים יכולים לסרב לחרדים כניסה לקיבוץ, כך גם המתנחלים רשאים לסרב לערבים לגור בקרבם על סמך כל קריטריון שעולה על רוחם- כולל אתני ודתי.

אנרכיסטים בעבר היו מיליטנטים, ובמקרה גם ידידותיים ליהודים. האנרכיסטים המודרנים- דמויי ההיפים, גם הם מיליטנטים- אך גם אנטישמים. ההבדל הוא מכיוון שהאנרכיסטים המודרניים הינם זיוף. בתחילת המאה העשרים, אנרכיסטים האמינו שהם יכולו להשיג את המטרה של סדר חברתי ללא כפיה ריכוזית. הם רצו לבנות חברה- ובניית חברות מאז ומעולם הייתה דבר אלים, מאחר ויש להפתר קדום מהסדר הקיים. הם השתמשו באלימות, אך כמו כן הם כיבוד את זוכתם של אחרים להשתמש באלימות. אין ספק שנסטור מכנו היה מזדהה דווקא עם המתנחלים היהודים, מאחר והוא דגל בעקרונות, ולאו דווקא בזכויות המקומיים. הם היה מעריץ את המתנחלים בשל עקרונותיהם ולא היה אכפת לו מהמחיר.

עם ניצחון הסוציאליזם המדיני, נחץ גורלם של האנרכיסטים השמאלנים. שמאלנים, ממעמד הפועלים והאינטלקטואלים, ראו בברית המועצות את התגלמות חלומותיהם. התעקשות על נעלותה האתית של האנרכיה על פני הסוציאליזם הייתה בגידה באידיאל השמאל. שוד בנקים, שבעבר היה מקור מימון מרכזי לפעילות אנרכיסטית, הפך לפרובלמאטי במערב. במזרח, הקומוניסטים דיכאו את יריביהם האידיאולוגים. ללא מטרות ברורות, מימון או בסיס פעילות, האנרכיזם נעלם מהעולם.

הוא הומצא מחדש בשנות השישים בידי ההיפים. ההיפים האמריקאים לא רצו לתאר עצמם כקומוניסטים, למרות שמטרתם הכלכלית הייתה קרובה לכך. בזמנו, שיוך לקומוניזם היה נחשב בגידה. על כן הם סיפחו לעצמם את רעיון האנרכיזם, ואפילו סמל הA הפך לסמל השלום.

אנרכיסטים

אנרכיסטים מוצאים עצמם במעמד שחסרות להם מטרות חיוביות. הם אינם באמת מסוגלים להקים קהילות אוטונומיות. אפילו הקהילות ההיפיות התפרקו. הם אינם יכולים לפרק את המדינה או ללחום מלחמות אזרחים עד הסוף המר. התנועה האנרכיסטית המסורתית לקחה את דרך המוסר. היא האמינה בטוב האנושי המוחלט, וביכולתם של בני אדם למשול על עצמם ללא כפיה מדינית- ובאמת האמינו שהם יוכלו להקים חברה שכזו בקרוב. השמאל האנרכיסטי המודרני אינו רוצה לבנות דבר, ושולל הכל. אלה הם אנשים חסרי תקווה, ומלאים בשנאה. ככאלה, הם חוברים לשונאים אחרים כנגד מושא השנאה העתיק בעולם- היהודים.

האנטישמיות שלהם אינה נובעת מהתנגדות לחברה קפיטליסטית. קשה למצוא אנשים הרחוקים יותר מקפיטליזם מאשר המתנחלים העניים, אשר מונעים אידיאולוגית להתיישב באדמה מסוכנת. במערב, אנרכיסטים שמאלנים נוטים לצדד ביצרנים לאומיים ואיגודי עובדים במטרה לכפות מדיניות שתגן על שווקי הבית.האנרכיסטים המודרניים שונאים לשם השנאה, אך שונאים בעיקר ערכים מסורתיים ואויבים, ששניהם מגולמים ביהודים. האנרכיסטים אינם שונים מקבוצות אנטי חברתיות אחרות, כדוגמת הניאו נאצים, וקיצונים ימניים במערב.

קל להוכיח שאנרכיסטים מזוייפים אינם באמת תרים אחר צדק. הם עורכים הפגנות נגד גדר ההפרדה בישראל, אך לא הפגנות נגד הטרור בעזה. כמו כן, אין אנרכיסטים בדארפור- אך כן תמצאו אותם מוחים נגד ישראל המגנה על גבולותיה בפני מסתננים זרים. משום מה- גם לא תראו אותם מפגינים בדומה נגד מצריים. המסיתים ה-שמאלנים בגדה המערבית אינם חברים לגיטימיים בתנועה האידיאולוגית האנרכיסטית, אלא לא יותר מחוליגנים אנטישמים.