טרוריסטים ופעילי ההתנגדות העיראקים גורמים נזק לתדמיתה הצבאית של ארה”ב ברם הסכנה המשמעותית למעמד העל של אמריקה צפויה לבוש מצידה של אופ”ק. הסכנה היא כפולה: עלית מחירי הנפט מוכיחים שארה”ב היא חלשה ונכנעת לסחיטה, ורווחי הנפט מאפשרים למשטרים עוינים להעמיד את עצמם במעמד מעצמות אזוריות ולקרא תגר על ההגמוניה ארה”ב.
ללא אופ”ק הסעודים לבד לא יממנו את כל הווהביסטים בעולם, השייח’ים יחזרו אל הגמלים שלהם ויפסיקו לתמוך באל-קעידה. איראן לא תוכל לנדב כספים לחיזבאללה וגם לממן את התוכנית הגרעינית. הפונדמנטליסטים האלג’ירים ילחמו בעזרת חץ וקשת במקרה הטוב. לוב תפסיק להיות האגדה של השגשוג בעולם המוסלמי. אופ”ק מערער את היציבות בחלקו של כדור הארץ שעד כה היה מעוז ההשפעה האמריקנית. רווחי העל של הנפט אפשרו לוונצואלה להצטרף למרוץ החימוש.
ארה”ב צריכה לפעול בוונצואלה במהירות. הסדר העולמי מושתת ברובו על ארה”ב והעולם חייב להאמין בכוחה. כאשר מנהיג לא נבון של מדינה בחצר האחורי של אמריקה מגדף את הנשיא בוש – זוהי התגרות לשמה. אזרחי מדינות ליברליות מפותחות יכולים ללעוג לצ’אבס אבל אזרחי מדינות אמריקה הלטינית מפרשים את המצב אחרת. הם רגילים לכך שבסביבתם לא עוברים לסדר היום על התגרות כזאת. אם זה קורה, המנהיג הנלעג מאבד את הסמכות כי הם לא סובלים את המוחל על כבודו. העדר התגובה מצד בוש רק מוסיף נקודות זכות לצ’אבס. קובה קטנה מדי כדי להוות יותר ממגדלור אידיאולוגי לדרום-אמריקנים. ונצואלה היא מדינה מספיק מבוססת כדי להנהיג את התנועה אנטי-אמריקנית.
אם לא יאבד את שלטונו, צ’אבס ימשיך ללבות את המתיחות עם ארה”ב כדי לחזק את המוניטין שלו. אין אפשרות להמשיך את קו ההתנגדות לארה”ב רק בדיבורים לאורך זמן – הוא יאלץ לפעול. ונצואלה תתמוך מתנועות אנטי-אמריקניות במדינות אחרות של דרום-אמריקה, תעסוק בצדקה – תמיכה קטנה למספר גדול של מפעלי חסד. ונצואלה בראשות צ’אבס תעתיק את שיטתה של איראן בראשות אחמדינג’אד.
העולם משתנה ואימפריות לא מסוגלות לנוח על עלי דפנה לנצח. השלום הרומאי לא היה מבוסס על שלום: רומא ניצלה ממלחמות גדולות אך השתתפה באין ספור מלחמות קטנות. אימפריה לא יכולה להפסיק להלחם, היא חייבת להגיב על כל התגרות. כאשר תגובתה החדה צפויה מראש מספר התגרויות קטן. השאלה היא האם העם האמריקני רוצה שארה”ב תהיה השוטר והשופט של העולם?