גזענות

בעת שיחה עם אמריקאי שהערכתי כאדם הגיוני, הופתעתי לשמוע דעה שנראה כי היא רווחת: על הממשלה לעזור לבעלי דירות שאינם מסוגלים לשלם את המשכנתא- מכיוון שאלה לא הבינו את ההשלכות של מעשיהם כאשר לקחו על עצמם הלוואה.

הטענה ששמונה מליון משפחות אמריקאיות סובלות מטמטום קליני, שאינן מבינות את משמעות המילה הלוואה, או עיקול, ואינן מסוגלות לקרוא את מסמך ההלוואה על סעיפיו השונים- נראית בעיני גזענית למדי, או לפחות פטרנליסטית. אם זה אכן נכון, אזי שאנשים אלה מסכנים את שלום ילדיהם, ואשמים בהזחה פושעת- והפתרון הוא לקחת מהם את ילדיהם במקום לתגמל אותם בקצבאות. אין ספק שאסור לתת להם להצביע בבחירות: מי שאינו מסוגל לקרוא חוזה משכנתא בוודאי שאינו קביל לבחור בין מצעים פוליטיים. זאת מעבר לשחיתות התהומית שבמתן האפשרות למקבלי הקצבאות לבחור את נותני הקצבאות.

כמו כן, המחשבה שקשת חברתית כה רחבה- שחורים, אמהות חד הוריות, משפחות לבנות עניות והיספאנים- כולם לא קראו את מסמך המשכנתא, ולא הבינו את סך התשלומים החודשיים שהם יאלצו לעמוד בהם.לכל היותר, ניתן לבקש מהממשלה שתשלם את הריבית על המשכנתא- אך לא מעבר לכך. מאחר והממשלה ביטחה הרבה מהמשכנתאות הללו- יהיה הגיוני שהממשלה תבקש עתה את הריבית חזרה מבעלי החוב. אך ראו את חוסר המוסריות: אנשים עובדים קורעים את עצמם על מנת לעמוד בחובותיהם בזמן שבעלי חוב מקבלים סיוע מהחברה. במקום לשלוח אותם לכלא בגין גניבת כספי הבנק (כספי המפקידים למעשה) או לפחות לתבוע אותם בגין רשלנות פושעת, הממשלה מתגמלת התנהגות בלתי אחראית- ומבטיחה בכך שמעגל החוב רק ילך ויגדל בעתיד. לאחר הבועה הנוכחית, מי יהיה טיפש מספיק לחשוב שהממשלה לא תעזור לו אם הוא פשוט לא ישלם את חובותיו. ובאשר לבנקים- כעת יש להם אינטרס אמיתי לנפח את בועת הנדל”ן בשנית על מנת שהממשלה תהיה חייבת להציל אותם כשהיא תתפוצץ.

גזענות

צריך לתת לבועה להתפוצץ מבחינה מוסרית וכלכלית כאחד. בכדי למנוע קריסה, הממשלה שומרת את מחירי הבתים גבוהים באופן בלתי פרופורציונאלי- מה שמעלה את המשכנתא למשפחות עובדות. הורדת מחרידי הבתים באופן דראסטי תהפוך ותם לסבירים בראי משפחות עניות- ללא צורך בהתערבות ממשלתית. כמו כן- אי עמידה בחובות לא תשפיע כך יותר מדי על בעלי החוב. מרביתם קנו את ביתם כמעט ללא כל הון ראשוני- ועל כן לא השקיעו בהם דבר. הם פשוט יחזרו למצבם לפני הבועה. האמת היא שהבנקים ישמחו להשכיר חזרה את הדירות לבעלי החוב לאחר העיקול. בעלות על נכס במקום השכרתו הינה כדאית רק אם הוא פטור ממס- כך שמשפחה מובטלת לא תראה כל תועלת בנכס בין כה וכה. הממשלה תהנה משני העולמות: היא תתמוך בבוחרים הנאמנים (בעלי החוב) ובבנקים (האינטרס התאגידי מאחורי הבחירות). השחיתות האמריקאית הייתה יכולה להימנע: כאשר המשבר פגע ביפן, אנשים רבים איבדו את בתיהם. הפארקים בטוקיו מלאים במחוסרי בית- שהולכים כל יום לעבודה. דרישתו של קנדי מכל אזרח לשאול “מה אני יכול לעשות בשביל המדינה?” מזמן השתנתה ל “איזו קצבה יכולה לספק לי המדינה?”. אפרו אמריקאים, עיראקים, אוקראינים… החייזרים הם היחידים שטרם קיבלו קיצבה מארה”ב.

מדוע ליברלים ממעמד הביניים תומכים בסובסידיה למרות שהיא מבזבזת את כספם? ניכור מהמדינה היא סיבה אחת: האזרח חש שמיסיו מבוזבזים בין כה וכה, אז לפחות שילכו על פרויקטים “מחמד”. מחמד היא מילת המפתח, מכיוון שאת אותם הכספי שהליברלים אינם מוכנים להוציא על משפחות לבנות- הם יסכימו כאשר מדובר בפטרנליזם כלפי שחורים והיספאנים. פטרנליזם כלכלי הוא עוד טקטיקה מנסיונות הממשל לשלוט בחיינו: 12 שנות לימוד בהן כמעט ולא נלמד דבר מועיל הינה עוד דוגמה. תלמידים נכנסים לגיל הבגרות בידיעה שהם כפופים למוריהם ותלויים בהם, ולאחר מכן לומדים שהם כפופים למדינתם ותלויים בה.

הסובסידיה האסטרונומית שהוציא הממשל כדי להציל את הבנקים ובעלי החוב מתעלם מסוגיה אחת מרכזית: אחריות אישית. על המדינה לסייע רק למי שאינו מסוגל לעזור לעצמו. כל הסדר אחד- על אף שיגרוף קולות- פשוט אינו מוסרי.