עושר

מספר קבוצה הביעו לאחרונה עניין בפיתוחה הכלכלי של פלסטין. יהודים ימניים מאמינים שהם יכולים להחזיק בשטחים תוך דחיית הקץ, ובדיבורים על הכלכלה הפלסטינית במקום על האדמה. יהודים מהמרכז כדוגמת נתניהו מרגישים את הלחץ האמריקאי ויודעים שהם חייבים לעשות משהו בנוגע ל-פלסטינים, אך הם אינם מסוגלים לתת להם מדינה- שתהפוך למעוז טרור איראני. השמאל הישראלי, אשר אינו מסוגל לארגן לפלסטינאים מדינה כרגע, מסייע להם כלכלית. ארגונים כלכליים גם הם מצליחים לגרוף רווחים בכך שהם מתעלים כסף לפלסטין.

אך תוכניתה הכלכלית של פלסטין חותרת תחת המטרה. מסחינה היסטורית, מדינות נוטות להפוך לעוינות בשלבים הראשונים של צבירת העושר. כאשר הממשלה עשירה אך העושר טרם חלחל מטה לעם- ועל כן הוא נכון ללחום. בדומה, בשלבים הראשונים של פיתוח כלכלי, תאגידים צוברים עושר גדול מהרגיל, משקיעים הרבה, ומניעים את הכלכלה. בשלב מאוחר יותר, הדרישה לשכר גבוה יותר באה על חשבון רווחים, ומאיטים את צמיחת הכלכלה. ייתכן שמס ההכנסה האישי הגבוה הופך את התאגידים ליותר חסינים בפני דרישות העלאה בשכר – מאחר והגידול בנטו מגדיל באופן בלתי פרופורציונאלי את מחויבות התאגיד. על כן, מיסים אישיים גבוהים יותר מגדילים את משאבי ההשקעה על מנת לסייע לכלכלה. בשלבים הראשונים של הצמיחה הכלכלית, מדינות ותאגידים נוטים להיות אגרסיביים.

עושר

רומא ופרס העתיקות היו עשירות אך תוקפניות, וכמוהן גם צרפת, אנגליה וגרמניה בין המאה ה18 לעשרים. מדינות עניות אינן יכולות להרשות לעצמן מלחמות גדולות. מדינות עם היסטוריה ארוכה של עושר לוחמות במלחמות קולוניאליסטיות ומנהלות מסעות נרחבים. אך הן אינן לוקחות חלק במלחמות שיכולות באמת לסכן את אזרחיהן מבית. המדינות הלוחמות הן דווקא אלא שהשיגו עושר זה עתה: רוסיה המתועשת וגרמניה הן רק שתי דוגמאות. התיעוש הבריטי הוא שדרבן את הקולוניאליזם.

אותו הדבר קורה עם הערבים. הסיוע הסובייטי נתן לממשלות של מצריים וסוריה את היכולת לנהל מלחמה, וכספי הנפט הקנו את אותה היכולת לאיראן. מצד שני, ערב הסעודית מחלקת אחוז נרחב מהכנסותיה לאזרחי המדינה, ואינה תומכת במלחמה כוללת, על אף שערב הסעודית היא מממנת הטרור הגדולה בעולם. תקוותה הגדולה ביותר של ישראל במצריים אינה יד נוקשה של המשטר כנגד האחים המוסלמים, אלא צמיחה איטית של מעמד הביניים- שטרוד יותר במשכנתא מאשר בישראל. הפחד הוא שמפולת כלכלית תפנה את תשומת הלב בישראל שנית. אך אפילו במצריים – הכלכלה הערבית העתיקה ביותר – לא נראה שנזכה לראות את צמיחתו של מעמד הביניים מאחר והעשירים מעשירים את עצמם משולחן הממשלה בזמן שהמוני איכרים נבערים מהגרים לערים, מה שמוביל לאבטלה גואה וירידה בשכר הממוצע.

אך שום קידמה אינה אפשרית בפלסטין. על מנת להיות בטוחים, ה-פלסטינים ידועים בקרב הערבים כבעלי מוסר עבודה מסוים, וכושר יזמות. רבים מהם היו עסוקים בטיפוח שדותיהם בזמן שסעודים וירדנים רכבו עוד על גמלים במדבר. המהגרים הערבים לפלסטין במאה העשרים גם הם היו יזמים- בדומה למהגרים האירופאים שבאו לארה”ב והזניקו את כלכלתה. אך מאז הקמתה של ישראל, ה-פלסטינים נהנים מעשורותיה באופן פרזיטי, שהעלה את רמת חייהם לאחת הגבוהות בעולם הערבי מבין המדינות שאין להן נפט.

עושר

עם זאת, ה-פלסטינים הם פורעי חוק- מה שמקשה על כלכלתם להתפתח. ה-פלסטינים הקימו תעשיות בסיס מוצלחות, אך אינם מסוגלים לשתף פעולה בינם לבין עצמם על מנת לנהל יוזמות גדולות יותר. לקח למהגרים האירופאים בארה”ב כמאתיים שנה עד שהם הצליחו לבסס מדינה שומרת חוק- החל ממלחמות האינדיאנים, למערב הפרוע, ללינצ’ים ומשפטי הרחוב, לממשל המושחת ועד לימינו בהם ישנה ממשלה שקופה. למזלם של האמריקאים, התפתחותם הפוליטית באה בד בבד עם המהכפה התעשייתית. המתיישבים האמריקאים הקימו חברה יחסי שומרת חוק. ראו לדוגמה את המצרים: אלף שנים של סדר ממשלתי נוקשה הפו אותם מתאימים לכלכלה תעשייתית.

הפלסטינים, בדומה לאפגנים, הסומלים ואחרים מעולם לא חיו תחת מדינה- ואינם רגילים לכניעה תחת מערכת חוק. מצבם של הפלסטינים אף גרוע משל האפגאניים מאחר והם איבדו אף את המוסר החברתי לאחר שישים שנה כפליטים חסרי כלכלה, החיים תחת עול הכיבוש הישראלי והבריונות המקומית. האו”ם אף אחריף את הבעיה בפועלו: ארבעה דורות של אנשים החיים על נדבות תחת התפיסה שהכנסה אינה קשורה לעבודה. יושר, משמעת ועבודה קשה הן תכונות בלתי מוכרות ל-פלסטינים רבים כיום.

עשרות מליארדי דולרים בסיוע כלכלי לפלסטינים סיימו את דרכם בחשבונות הפרטיים של מחבלים ושל 100 אלף אנשי המנגנונים הפלסטינים. ממשלתו של פיאד אומנם נלחמה בשחיתות, אך לא עשתה דבר בנוגע למונופולים ולפרוייקטים הפרטיים של ההנהגה. לפיאד אין כל ברירה. הוא לא יכול לסרב לשלם את משכורותיהם של כמאה אלף חמושים, אשר יפילו את ממשלתו ברגע שתמנע מהם הגישה לכסף.

במובן האבולוציוני, חברות אינן שונות מיצורים חיים. לחלקן יש מחלות תורשתיות, אחרות מפתחות מחלות סופניות, ומעטים ישרדו ויצליחו. החברה הפלסטינית מתה, וכל סיוע רק יאריך את סבלם של היהודים שנאלצים להתמודד מולה. זה מעבר לחוסר המוסריות המשווע שבמתן סיוע לרוצחיך.