פלסטינים

המגבלות הנוכחיות על הגירה וגבולות נוגדות את הנורמה ההיסטורית. במהלך הדורות, אנשים כמעט והיו חופשיים לגור היכן שחפצו. חופש זה תרם רבות ליעילות כלכלית ולתפוצתן של טכנולוגיות והון. רק במאה ה19 החלו משטרים לאומניים להנפיק ויזות. ויזות הן דבר חשוב לישות לאומית חדשה. לפני קום הלאומיות, נטען כי מהגרים יגנו על הארץ בדיוק באותו חירוף נפש כמו המקומיים מאחר וגם רכושם מצוי בסיכון. אולם מלחמות לאומיות הלכו וסבבו יותר ויותר סביב כבוד, ולא סביב רכוש. כך היה במלחמת העולם הראשונה, ואפילו במלחמות נפוליון, שלא היו קשורות כלל לביזה. בהתאם, גם הזרים איבדו כל רצון להגן על המדינות בהן שהו. מדוע שגרמני שהתגורר ברוסיה ב1914 ילחם נגד הצבא הגרמני בשביל הרוסים? תושבים זרים, על כן, הפכו למושא חשדם של מנהיגים ועמים- ותויגו כבלתי פטריוטים- ואף כגייס חמישי. כאן נכנסו הויזות, שמטרתן הייתה להגביל את תנועתם של זרים אל תחומי המדינה.

אחד אחרי השני, חווה המערב מספר מהפכות כלכליות: תעשייתית, חקלאית, טכנולוגית, וכעת מהפכת המידע. כאשר מאגר כזה של מידע רב תועלת נצור בידיהן של מספר תרבויות, יש להן אינטרס ברור למנוע אותו מזרים. הגלובליזציה והתחבורה הזולה הפכה את הבעיה לחריפה יותר. בהיעדר מגבלות הגירה, מיליארדי אנשים מהמדינות העניות בעולם יבואו לארה”ב. מובן לחלוטין שארה”ב תרצה למנוע מזרים את התשתיות שנבנו בזיעת אפם של האמריקאים, בכספם, במוחם ובמיסיהם.

במונחים ישראלים, ל-פלסטינים בתוך ומחוץ לישראל אין כל זכות לפירות המאמץ והמוח היהודי.