הדיון המתנהל בימים אלה בנושא ביטוח הבריאות הממשלתי בראה”ב הינו חשוב ביותר מכיוון שהוא מראה מה קורה למדינה הדוגלת ברווחת יתר, וכי הוא מוכיח שסוציאליסטים תופסים מספר רעיונות תמוהים ביותר כדבר המובן מאיליו.

עלויות הבריאות בארה”ב הן גבוהות מאוד, בדיוק בגלל שיותר מדי רגולציה ממשלתית הובילה לנסיקת המחירים. סתימת שן עולה 200$ דולרים בארה”ב, אך רק 10$ ברוסיה- בזמן שאיכות העבודה היא זהה. כמו כן, תקופת ההכשרה הארוכה יתר על המידה של רופאים מעלה את ציפיות השכר שלהם. את מרבית הניתוחים הרפואיים יכולים בהחלט לבצע גם אנשים שלא עברו שבע שנות רפואה, אלא דווקא התמקצעו על תחום מוגבל. לא צריך להיות אחות מוסמכת כדי לתת זריקה. כמו כן, זמינות הטיפול הרפואי אינו מספק תמריץ לציבור לפקח יותר מקרוב דווקא על העלויות המוגזמות. הלובי הרפואי דורש סטנדרטים גבוהים יותר ויותר, אשר מעלים בהתאם את העלויות. אנשי הרפואה משתמשים ברישיון הרפואי שלהם כדי להקים הן איגוד סחר, והן קרטל- ובכך מבססים את הרפואה בתור המונופול האולטימטיבי. כמו כל איגוד סחר, האיגוד הרפואי מגדיל את רווחיו בכך שהוא חולב את הצרכנים, ולא את המשקיעים, שפשוט אינם רואים מספיק רווחים בכדי להיות ברי חליבה. הפתרון הוא לשבור את המונופול: על כל אחד להיות רשאי לעסוק ברפואה,ועל הציבור להיות רשאי לבחור באיזה רופא שירצה, כדוגמת רופאים שהוסמכו בידי מכון חצי רשמי, ומחזיקים ברישיונות פחות נחשבים. את האחריות המשפטית של רופאים יש להגביל עד למידה הגיונית, מה שיאפשר את מניעתן של מספר בדיקות יקרות באופן בלתי הגיוני מפציינטים שאינם מסוגלים להרשות זאת. על הממשלה לחדול מלהכתיב לחברות הביטוח את המדיניות שלהן: ישנו ביקוש אדיר ל ביטוח בריאות שיכסה רק טיפולים באיכות נמוכה בידי רופאים לא מוסמכים ממשלתית.

הסיפורים אודות אמהות חד הוריות שאינן מסוגלות להרשות לעצמן ביטוח בריאות עבור ילדיהן הם קשקוש. איזו מין אם לא תקנה לילד שלה ביטוח בריאות בחמישים דולר? לא מדובר בסכום קריטי אף למי שמשתכר שכר מינימום. אין ספק שאותה האם מצליחה משום מה לשלם 30 דולים בחודש על טלוויזיה בכבלים… מי שבאמת רוצה להבטיח לילדים אלה ביטוח בריאות, שיקבע עונשי מאסר ארוכים באשמת הזנחה פושעת לאמהות שמסכנות כך את חיי ילדיהן מבחירה. פשוט הסתכלו על תצהיר הבנק של האם, ואם מתגלה שהיא קונה דברים בלתי הכרחיים לפני שהיא משלמת את דמי הביטוח הרפואי של בנה, שלחו אותה לכלא. פרסמו מקרים שכאלה. אמהות עניות רבות עובדות במשרות בהן הן משתכרות במזומן, והוצאותיהן אינם נראים בתצהיר הבנק: חפשו בבתיהן, השיגו ראיות מפלילות. שלחו בעלים לשעבר שמתחמקים מתשלומי מזונות לבית הסוהר. ביטוח הבריאות האוניברסאלי הופך בפועל את הזנחת הילדים למעוגנת בחוק. המצב יהיה דומה לו הממשלה תתחיל לפצות קורבנות גניבה במקום לרדוף אחר הגנבים.

לעוני אין כל קשר להיעדר ביטוח בריאות. היהודים ברוסיה בימי הצאר היו עניים יותר משאפרו אמריקאים מסוגלים לדמיין. מקסיקנים ואפרו אמריקאים אינם באמת עניים, אלא דווקא עשירים בצורה בלתי רגילה בהשוואה ל90 אחוזים מאוכלוסיית העולם. אם החברה הלבנה באמת מעוניינת בשילוב בני המיעוטים בקרבה, עליה לדרוש מהם אחריות למעשיהם. ביטוח הבריאות האוניברסאלי מעלה על נס את חוסר האחריות האישית. אם שמאכילה בדרך קבע את ילדיה במזון מהיר, ומביאה אותם למצב של השמנת יתר קלינית עוד לפני גיל ההתבגרות – אשמה ברצח- לא פחות.

ביטוח בריאות אוניברסאלי מעודד הזנחה. אנשים שאינם מצחצחים שיניים עדיין נהנים מההבטחה שמשלם המיסים יממן בעבורם את הטיפול. אותם האנשים שיושבים ערבים שלמים אל מול תוכניות מטומטמות בטלוויזיה, שעות על גבי שעות, לאחר מכן מקבלים טיפולי עיניים על חשבון הציבור. הנורמה צריכה להיות שאם אדם רוצה את כספי הציבור- יהיה עליו להוכיח שהוא באמת זכאי להם- להוכיח שהוא מתעמל מדי יום, מקפיד על מה שהוא אוכל, ומקיים אורח חיים בריא באופן כללי. הלקוחות הקבועים של מקדונלדס אינם זכאים מין הסתם. התורה קובעת שרק אנשים שבאמת אינם מסוגלים לדאוג לעצמם זכאים לצדקה, כדוגמת אלמנות ויתומים בכלכלת העבר. בהמשך להגיון התורני, המדינה המודרנית תוכל להציע את כספה רק למי שאיבד את כושר העבודה בשל תאונה או אסון שלא באשמתו. הגדרה שכזו אומנם תשלול מתן סיוע לקשישים: אך אנשים אלה היו צריכים לחסוך לעת זקנה במהלך חייהם, או לחילופין להוליד משפחה שתדאג להם. אלכוהוליסטים, נרקומנים, חולי איידס ושאר טפילים חברתיים גם הם אינם זכאים לסיוע ציבורי. לא רק שאנשים אלו הביאו רעה על עצמם, אלא שעלות התחזוקה של אנשים אלה היא אדירה, ועדיף שתנותב למקורות אחרים. ביטוח הבריאות, כמו כל דבר אחר בעולם החומר- גם הוא נשען על משאבים מוגבלים: בסופו של דבר נגמר הכסף. במקום לבזבז 150 אלף דולרים בשנה על כל שיכור בחדר המיון, על החברה פשוט להכיר בכך שאין מערכת שלא מפיקה פסולת- ולא את כל הפסולת ניתן למחזר. “אם אין אני לי- מי לי?”

הממשלה נכנעת באופן רשמי לפושעים כאשר היא מכריזה שגם מהגרים בלתי חוקיים זכאים ל ביטוח הבריאות. הרבה טוענים בעד הדבר באומרם כי ילדי המהגרים אינם אשמים, ועל כן זכאים לטיפול. לא- ילדי המהגרים הבלתי חוקיים, גם הם שוהים בלתי חוקיים. לחברה אין כל מחויבות מוסרית כלפי מי שהסתנן אליה במרמה. ברווזון מכוער בין ברבורים אינו זכאי ליחס של ברבור. הילדים אומנם אינם פושעים כמו הוריהם, שנכנסו למדינה כנגד החוק, אך כמו כן הם אינם אזרחים אמריקאים. כמה זמן יחלוף עד שהמהגרים יתחילו לדאוג לעצמם במקום לשתות מהארנק הציבורי? התבוסתנות האמריקאית בסוגיית המהגרים הבלתי חוקיים דומה מאוד לתבוסתנות הישראלית בנושא הדמוגרפיה הערבית בארץ. השאלה “מה אפשר לעשות איתם?” היא אבסורדית. ארה”ב מחזיקה מיליונים מאזרחיה בכלא- בוודאי שהיא מסוגלת לגרש כמה מיליוני מהגרים. הם היו עוזבים מרצונם אילו הממשלה רק הייתה מעמידה לדין את מעסיקיהם.

ביטוח בריאות אוניברסאלי יוצר בעיה מוסרית בלתי עבירה. החברה זקוקה לאנשים עשירים בשנות העשרים לחייהם, אך מוציאה בפועל את מרבית כספה על קשישים ושיכורים. מדינת רווחה רציונאלית הייתה מממנת טיפולי שיניים וחדרי כושר לבני עשרים במקום להוציא מיליונים על הארכת משך חייהם של חולי אלצהיימר בתרדמת. ביטוח בריאות ממשלתי מכריח את הפוליטיקאים להתמודד עם בעיות מוסריות שאין להן פתרון- כמו האם לממן טיפולי אלצהיימר לקשישים, או טיפולי שיניים לצעירים. שני המגזרים יצרכו את כלל התקציב בהינתן ההזדמנות. בחברה מוסרית באמת, כל בנאדם חוסך את כספי הבריאות שלו, ואז מחליט בעצמו כיצד להוציא את הכסף. משפחות וארגוני צדקה בהחלט מסוגלים לקבל את ההחלטה- האם לממן טיפול כזה או אחר. כיסוי ממשלתי אוניברסאלי הופך את המוסר לחברתי וממנה בירוקרטים לתפקיד משטרת המוסר.

מידת ההסכמה הרחבה למדי לו זוכה ביטוח הבריאות האוניברסאלי בקרב הציבור בארה”ב מעידה על ניכורם המוחלט של משלמי המיסים מממשלתם. אפילו מבין הליבראלים הקיצוניים, מעטים יימצאו שבאמת מוכנים להיפרד מכספם בכדי לממן מהגרים בלתי חוקיים ושחורים חסרי אחריות. לאמריקאים, עם זאת, אין כל בעיה עם זה שממשלתם תבזבז את הכספים שכבר בידיה. האמריקאים כבר השלימו עם גזל כספם בידי הממשל, ועל כן יסכימו לכל תוכנית שתטיב להם ולו במקצת- בניגוד להוצאות הכספיות על המלחמה בעיראק, על רכישת נשקים וכו.

מלבד מבהגדרה הצרה ביותר המתוארת בתורה, אנשים כלל אינם זכאים לצדקה- אלא לחופש הזדמנויות. אין כל זכות לטיפול רפואי, אבל צריך לשבור את המונופול של אנשי הרפואה. צדקה היא דבר ארעי שניתן רק לאחר שנבחן כל מקרה לגופו- ואין זה דבר שיש לחוקק כמדיניות אוניברסאלית. אסור לחלק צדקה לפני שמתבצעת בדיקה מעמיקה של המבקש. צדקה היא יוצא מין הכלל לסדר הקיים- בו כל אדם הוא אדון לגורלו וגורל משפחתו. כיסוי רפואי ממשלתי זו עוד דרך בה הממשל לוקח מאיתנו את החירות האישית שלנו, והופך אותנו לעבדים התלויים בו לקיומנו.