כחלק מרדיפתם אחר אהדת הגויים, היהודים המתייוונים של ימינו מתגאים ללא סוף בהישיגי המוח היהודי שהטיבו עם העולם. אילו שטויות. הוגי דעות בעת הרומאית נהגו ללעוג ליהודים בתור עם חסר תועלת. על אף הרעיון שאפלטון איננו אלא משה דובר יוונית, מבחינה מציאותית, תרומת היהודים לידע העת העתיקה מסתכם באפס.

בימי הביניים והרנסנס, רק יהודים שהתנצרו הצליחו להשפיע על אורח המחשבה של הגויים. בימינו, רבבות המדענים והאמנים ממוצא יהודי אינם בפועל יהודים. הם אינם חיים כיהודים ונכדיהם כמעט ותמיד כבר אינם יהודים עקב נישואי תערובת. מנת חלקם של היהודים במדע והאומנות פוחתת ככל שמדינות מתפתחות מגדילות את חלקן.

מרבית אומות העולם לא תרמו דבר לקידומו. אמריקה הלטינית, אוקראינה ושבדיה לצורך העניין תרמו מעט מאוד ידע למאגר החכמה האנושית. גרמניה, מודל החשיבה האינטלקטואלית, פרחה רק לכמאה. רומא העתיקה ובריטניה המודרנית היו פעילות אינטלקטואלית לכמה מאות שנים בלבד, וייון העתיקה מעט יותר מכך.

היהודים נהנו בדתם בזמן שסופרי העולם העתיק לעגו לריקנותם, כמי שלא תרמו דבר לעולם. ומדוע שניתן? אנו לא חייבים דבר לעולם. המחויבות היחידה שלנו היא לאלוהים, ולא ליתר האומות. אנו חיים בהתאם לדרך שאלוהים ציווה לנו. ממש במקרה, מדובר גם בדרך המוסרית ביותר, והחמכה ביותר מבחינה פוליטית שקיימת, אשר מהווה דוגמה ליתר האומות. אך עלינו להיות גאים באותה המידה במה שרואה העולם כברבריות: השמדת העמלק, רצח העם שהתרחש בפרס לאחר פורים, כיבוש כנען, הקרבת הקורבנות בבית המקדש, ודבקות חסרת פשרות בשבת.

אל לנו להוכיח עצמו מול הגויים, אלא מול בורא עולם.