הפלסטינים

חלק קטן מאוד מאוכלוסית ערביי שראל באמת מעורבת בטרור. אך מצד שני, לא דרושים אנשים רבים להפעלת רשת טרור. קומץ טרוריסטם הם כל מה שדרוש על מנת לשבש את התנהלותה של מדינה קטנה. עד כה, מאמציהם הכבירים של שירותי הביטחון הישראלים הצליחו להוביל ליירוט כמעט מוחלט של התארגנויות הטרור- אך הרשת כולה תקרוס ברגע ש הערבים יפתחו רשת לוחמה במודיעין משלהם. בימים שארגון אש”ף היה הורג משתפ”ים בשנות ה70′, רשתות המודיעין התפוגגו במהרה. הצלחתה של ישראל ביירוט המחבלים נובעת בעיקר משיתוף פעולה עם ראשי ארגוני המחבלים עצמם. אלה גדלו והפכו לעשירים ועצלנים, ואינם רוצים עוד ללחום בישראל- אלא רק לשמר את מעמדם אל מול ההמונים. הם מברכים על סיכולי פיגועים, שכן הם אינם רוצים לסכן את עצמם כאשר האירועים יסלימו.

הפלסטינים

הפלסטינים המסוכנים ביותר הם דווקא השקטים והמרוצים. הם צורכים סובסידיה אדירה ממשלת ישראל, מתעלמים מהחוק הישראלי (העלמת מס, גניבות רכבים, בניה בלתי חוקית), נהנים מהעדפה חוקתית בלתי הגיונית (פטור מגיוס), ומתרבים עד לכדי רוב דמוקרטי. מספר הערבים בישראל הכפיל את עצמו פי 11 מאז קום המדינה. הערבים המתונים מרמים את היהודים באומרם שהם “רק רוצים שוויון”. אך מה הופך את המדינה ליהודית אם הערבים והיהודים שווים בה? שוויון אמיתי יקבע כי חוק השבות תקף גם לפלסטינים, וכי שני העמים (או אף לא אחד מהם) מוזכרים בהמנון הלאומי. אם הערבים מהווים כשליש מהדור הצעיר בישראל, אז דגלה של ישראל צריך להיות צבוע בשליש ירוק מוסלמי. אם הערבים באמת שווים לנו- אז מגיעים להם תיקי שר בממשלה וכסא בוועדת חוץ ובטחון. שלא לדבר על משרות בשב”כ. כמו כן, הם זכאים לחלקם בתרומות מהן נהנית ישראל בעולם. האמת היא שכבר היום נהנים הערבים מאגרות החוב שמוכרת ישראל ליהודים בארה”ב.