אלימות

מספר ארגונים מגנים על זכויות האדם של הפלסטינאים. באופן תמוה, פילוסופים פוליטיים טרם החליטו האם זכויות טבעיות בכלל קיימות, ובטח שאין הסכמה לגבי היקפן. מגילת זכויות האדם של האו”ם מייצגת פרשנות שמאל קיצונית לסוגיה. אפילו מדינות אירופה ממציאות דרכים רבות ומשונות על מנת לעקוף את חוקי המגילה. אחוז החסימה ובחירות מחוזיות הן רק שתי דוגמאות לכך.

חלק מהזכויות שדורשים הפלסטינים פשוט אינן קיימות: יחס אדיב וסלחני בכלא, חופש תנועה בשטח צבאי, חופש כניסה למדינה אחרת, חופש להעביר סחורות ממקום למקום, קבלת טיפול רפואי בכל מדינה העולה על רוחם, או שיוך פוליטי עוין.

כמו כן, גם בנושא השנאה יש לא מעט חילוקי דעות- שחלק טוענים שאנו מלבים. אינני שונא ערבים, אני מכבד אותם. השמאל הוא זה ששונא ערבים עד למידה שהוא מאמין שאם רק ניתן להם כסף הם ישכחו שהיהודים כבשו את ארצם. אין לי שום סיבה לשנוא את הערבים: הם מגנים על ארצם בכבוד מול הכיבוש היהודי. זהו רק במקרה שאנו היהודים העומדים מולם.

אלימות

ארגוני זכויות האדם אינם מוטרדים מהפרת זכויות היהודים בישראל. לדוגמה, יהודי ישראל אינם מורשים להתפלל במתחם הר הבית. בשנת 1929, הממשלה השתלטה על רכוש פרטי יהודי בחברון. מדובר במאות מבנים שנבזזו על ידי ערבים לאחר הפוגרומים. על יהודים נאסר בפועל להיכנס לערים ערביות בישראל, ונאסר רשמית על ידי בית המשפט העליון מקניית אדמה מבדואים. בית המשפט העליון שלל מיהודים את הזכות להגדרה עצמית כאשר הכריח אותם לאפשר לערבים לגור בלב קהילות יהודיות. היהודים נשדדים בקנה מידה לאומי על ידי ממשלתם שמסבסדת בכסף את ערביי ישראל. ליהודים אין כל זכות להגנה עצמית, והמשטרה מונעת מהם לירות רקטות ביתיות חזרה על העיר עזה.

אינני קורא כאן ל-אלימות בהכרח. התורה מנחה אותי בדבריה: היהודים מצווים להשמיד את זכר העמלק שתקפו אותנו מתוך רשעות בלבד, אך לא את שבעת עמי כנען. מלבד העובדה שאלה נהגו על פי מנהגים יהודיים כדוגמת ברית מילה (למעשה אברהם אימץ את המנהג מהכנענים), ודיברו את אותה השפה (אנו קוראים תבליטים מואביים כאילו אלה נכתבו היום), הכנענים נהגו בהגיון. הם הגנו על אדמתם מפני פולש זר. על כן צוו היהודים לגרשם במקום להשמיד אותם. בתורה, מבטיח ה’ לזרוע אימה בלב הכנענים על מנת שינוסו מיוזמתם. ארכיאולוגים מאשרים שאכן כך היה: כיבוש כנען לא היה מאורע אלים. בדומה, ערביי 48′ נסו באימה לאחר הפצת שקרי דיר יאסין, והותירו את הארץ כמעט ריקה לטובת היהודים- שכלל לא הייתה להם כוונה להרוג אותם.

אלימות הינה הכרחית לכל שינוי חברתי. ללא אלימות, עדיין היינו חיים תחת שלטון פיאודלי. אך למזלנו- התמרדנו. ללא אלימות, היהודים לעולם לא היו משיגים מדינה. לבריטים לא הייתה כל כוונה לוותר על המנדט. אילולי אלימות, היהודים לבטח היו מושמדים עד היום. בשנת 47′ האו”ם העניק לנו מדינה לחלוטין לא ברת קיימה- שלושה קנטונים מוקפים בים ערבי. ללא מלחמת השחרור, הערבים לבטח היו ממשיכים להתמרד גם אחרי 48′, מה שהיה עושה את חיינו בלתי נסבלים. אילולי האלימות נגד מחבלי אש”ף בלבנון, קטיושות עדיין היו נוחתות על יישובי הצפון.

התנגדות לאלימות משרתת רק את הסטאטוס קוו (הנוראי), את החלש (כלומר מי שאיננו באמת בר קיימא), ואת מי שבוחר בדרך הטרור הפחדנית. הטרור הפלסטיני, ששם למטרה אזרחים יהודים, זוכה להעלמת עין בינלאומית- אך כל תגובה ישראלית לאלימות מגונה בחריפות.

אני רוצה לשמור על מעגל האלימות קטן והגיוני- כי לא באמת ניתן למגר אותו.