נסיגה

הערבים לא יחדלו מאלימות בכדי לאפשר לישראל נסיגה מכובדת מהגדה. בדיוק כפי שהיהודים רדפו את הבריטים הנסוגים ב47′, הערבים ימשיכו להרוג בנו גם לאחר שניסוג מהגדה. דיפלומטים אינם מבינים מדוע הערבים ממשיכים לעשות זאת, מכיוון שהם אינם רואים את האמת: הערבים רואים ובצדק את ניצחונותיהם כפרי המאבק המזוין- ולא כפרי המאמץ הדיפלומטי. הוסיפו לזאת את שנאתם התהומית לכובש היהודי והפנימו שערבים ימשיכו להרוג ביהודים עד שהאחרון מהם יעזוב את אדמתם- שכוללת את ישראל כולה. תהליך השלום רק מדרבן את הערבים להרוג באויב הנסוג. בדומה, רבבות מוג’אהדין ערבים נהרו לקרבות באפגניסטן מהרגע שהכריזו הסובייטים על נסיגתם.

נסיגה

רמת הגולן מראה עד כמה פשוט הוא תהליך השלום. הגולן השנוי במחלוקת הוא האזור הבטוח בישראל. אין ולו טרוריסט אחד שחוצה את הגבול מסוריה, וכוחות השלום של האו”ם הם לא מה שעוצר אותם. גם הרצון להתעמת עם ישראל לא חסר: זכרו את שטף לוחמי הגרילה ממצריים בזמן הפסקת האש. סוריה בהחלט מסוגלת לנהל מלחמת התשה מול ישראל: מודיעין חזק, קנאות דתית, נשק קל, וקשרים עם חזבאללה וחמאס. אך סוריה נמנעת ממשלוח מפגעים לישראל מכיוון שהיא פוחדת מתגובה. כבר פעמים רבות שישראל הפילה מטוסים סורים במהלך הפסקת האש, והוכיחה שאין לה בעיה לקחת את הקרב לסורים. על כן סוריה מתרחקת מפעילות גרילה.

צה”ל מיפה עשרות בניינים בהם השתמש החמאס, הג’יהאד האסלאמי, גדודי חללי אלאקצה ושאר הפלגים. לו צה”ל יהרוס אותם באגרסיביות, יסייע הדבר מאוד בהשקטת פעילות הטרור באזורנו.

נסיגה

הערבים המוחצנים והלהוטים מזכירים עבריינים עירוניים הרבה יותר מאשר מוסלמים שוכני הרים באפגניסטן. הם להוטים לבסס את מעמדם החברתי, אך בהיעדר כלים הם פונים לאלימות ספונטנית. אלה אינם שקטים, יסודיים ומחושבים כמו אחיהם שוכני ההרים. הערבים לוחמים בעוז רק בתחילה, ואינם מתמידים לאורך זמן. ברגע שהם נתקלים בהתעלמות או בתגובה חריפה- הם מפסיקים. ויתורים- שהם כניצחונות קטנים בעיני הערבים – מעלים את גאוותם ומדרבנים אותם להמשיך. על אף שזה נוגד את האינטואיציה, ויתורים קטנים אינם מובילים לשלום. גם מבחינה היסטורית, שיחות שלום בין אומות החלו רק לאחר סיום המלחמה. ניהול שיחות שלום בזמן מלחמה רק מעצים את שנאת התוקפן ומעודדות אותו להמשיך באלימות.