ירדן

נהר ה-ירדן מהווה מחסום תרבותי, אך לא אתני. מה שהיה לפני כמאה שנים מחסום מים בלתי עביר, נהר הירדן סימן את קו גבול הציוויליזציה. ממזרח לירדן שכנה ערב הברברית, אך הגדה המערבית הראתה מידת מה של תרבות, בתחילה בשל העותמאנים, ולאחר מכן במאה ה-19- בזכות האירופאים. ערביי הגדה המערבית פיתחו תרבות מרשימה מזו של עמיתיהם בגדה המזרחית. ההבדל היה בעיקר יכולות כלכליות. הגדה אפשרה כלכלה חקלאית בסיסית, בזמן שהגדה המזרחית המדברית בקושי אפשרה אורך חיים נוודי. רק במאה ה-19 היגרו ערביי הגדה מזרחה בפעם הראשונה והקימו אוכלוסיה באזור.

ליהודים יש חזקה היסטורית ודתית בגדה המזרחית, ולכן עבר ה-ירדן המזרחי נכלל בתחילה בתוכנית החלוקה. על אף שמאוחר יותר שינו הבריטים את דעתם וחזרו בהם מהצהרת בלפור, עמדתם הייתה שונה לחלוטין ב1919. בזמנו, הציונים תכננו ליישב את עבר ה-ירדן המזרחי, והבריטים הסכימו עד שב1922 ביקשו לנכס את הטריטוריה לנסיך עיראקי מודח. הבריטים יצרו את עיראק משטחה של איראן, ואת ירדן משטחה של ישראל, בכדי לרצות את האחים פייסל, שגורשו מסוריה. לפני כמאה שנים, ירדן עמדה כמעט ריקה – כ200 אלף ערבים בשטח גדול פי שלושה מפלסטין. מספר היהודים היה גדול פי מאה ברחבי העולם, אך הם קיבלו רבע מהשטח המנדטורי.

ירדן

ירדן עודנה שטח מדברי נחשל, אך היא מצמצמת במהרה את הפער מול ערביי הגדה. דבר זה מאפשר איחוד עתידי של שתי הגדות לפלסטין רבתי. מגמה זו זוכה לתמיכה מצד הלאומנות הפלסטינית המתעוררת משני צדי הגדה. פלסטינים ירדנים רואים בזהות הפאן-פלסטינית כחלופה ברת קיימא לשלטון המיעוט הבדואי בארצם. ירדן (או פלסטין, יהיה אשר יהיה שמה) המתפרסת על שתי הגדות, תגמור עד מהרה את אספקת המים של ישראל בחקלאות פרימיטיבית ומכוונת, ולישראל לא תיוותר ברירה אלא לגרש את אוכלוסיית הגדה מזרחה, ולספח את מקורות המים לעצמה. העולם איכשהו מקבל את העובדה שאוכלוסיות ערביות קטנות משתלטות על שטחים אדירים בזמן שישראל נדחפת אל עבר גבולות ברוחב של 20 קילומטר. הסדר שכזה אינו בר קיימא, וישראל לבסוף תאלץ לשוב לתוכנית החלוקה של 1919.