ללאום אין כל קשר למדינה. הרוסים קרובים יותר לאוקראינים מאשר לטטרים, אך רוסים חברו לטטרים בהקמת מדינתם – ולא לאוקראינים. הספרדים קרובים יותר לפורטוגזים מאשר לבאסקים, אך הקימו מדינה יחד עם הבאסקים והתבדלו מפורטוגל. שבטים אפריקאים אינם מהווים אומות, אך מעצמות קולוניאליסטיות נסוגות המליכו שבטים שונים כמדינות. מדינות רבות קמות כנגד רצונות לאומיים, כדוגמת המדינות האירופאיות שקמו ביבשת אמריקה על דם המקומיים. לשאלה “האם הפלסטינים עם” אין כל רלוונטיות לדרישתם למדינה –אך יש לה רלוונטיות מול זרים אשר מתעקשים על זכותם הלאומית של הפלסטינים, מאחר והם באמת לא עם.

ערבים פלסטינאים מתקיימים במספר קבוצות עיקריות. האיכרים שוכני הגבעות באו ברובם מסוריה. אלה שאכלסו את עיירות החוף ועסקו בדגה- מקורם מלבנון. הייתה עוינות ניכרת בזמנו בין שוכני ערי הדגה ואיכרי גבעות יהודה ושומרון. ערבים זרים הכירו את האיכרים הפלסטינים כסורים, והכינוי “פלסטינים” הוצמד לשוכני ערי החוף בלבד. בזמן שערבים זרים בזים לסורים בטענה שהם ניחנים בחוסר כנות ופחדנות, הם שונאים את הפלסטינאים שוכני הערים כשודדים – דעה הרווחת נגד עיירות חוף ברחבי העולם. הזהות הלאומית הפלסטינית טוענת לכלול בתוכה גם את הבדואים הירדנים, שעל אף מראם החיצוני הדומה לפלסטינאים – תרבותם נחשלת לחלוטין ואין להם כל קוד חברתי. מבין הפלסטינים תמצאו גם מספר לא מבוטל של מהגרים שהגיעו ממדינות ערב וצפון אפריקה לאזור מאז סוף המאה ה-19 על מנת לקחת חלק בכלכלה הטרייה המתפתחת. כיום, קבוצה פלסטינית מרכזית מורכבת מ”פליטים מקצועיים” החיים במחנות בעזה ולבנון מזה ארבעה דורות, ואשר הקימו תרבות חסרת כישורים יצרניים וצברו שנאה שייקח דורות להעלים.

לקבוצות אלה שמרכיבות את “הלאום הפלסטיני” אין כל תרבות משותפת, דיאלקט ערבי אחיד, מסורת דתית אחידה, או היסטוריה. כל לאום אחר בעולם התאחד סביב לפחות מאפיין משותף אחד: אתני, דתי, לשוני, או תרבותי. אך לפלסטינים אין כל ייחודיות, וקשה אף לכנות אותם כשבט. לערבים הפלסטינאים לא היה סיכוי לפתח ייחודיות כלשהיא: דתם הייתה אסלאמית משותפת, שפתם ערבית כתובה- כשאר עמי האזור, ההשפעה מחוץ הייתה סורית בעיקר, וכלכלת המחסור הבסיסי מנעה מהם לפתח גיוון תרבותי מתבדל. הפלסטינים אינם לאום – אלא לכל היותר קבוצה הדורשת מדינה. כלומר מדובר בשאלת הסוס והעגלה. עמים אחרים קודם כל התגבשו כאומה ורק אחר כך קבעו ריבונות על שטחים ובנו מדינות. הערבים הפלסטינאים, מצד שני, זוכים ליחס של אומה מכיוון שהם מיושבים על חלקת אדמה.