קוראים ביקשו ממני להאיר את עיניהם בנושא הכשרות. (היחס שלי לדבר לא תואם את דעתם המקובלת של הרבנים.
אין איסור ליהודים לאכול דווקא חזיר. האיסור הזה הוא חלק מהאיסור הכללי “לא תרצח” אשר נוגע גם לאנשים וגם לבעלי חיים. החיים הם קודש והרצח אסור.
היהדות הפרגמאטית בכל זאת מתירה סוגים מסוימים של הרג. לפעמים צריך להרוג כדי להציל חיים: “תהרוג או שירצחו אותך!”. מותר ליהודים להרוג את האויבים שלהם ואת הפושעים המסוכנים בסביבתם.
בן-אדם צריך לאכול בשר. גישת הצמחונות שנוייה במחלוקת. אנשים לא יכולים בלי בשר. כדי לחיות הם צריכים להרוג בעלי חיים. לכן היהדות מוציאה מן הכלל שלושה או ארבעה בעלי חיים.
זה לא אומר שלצרכי מזון אסורים בעלי חיים מסויימים. כולם אסורים אך סוגים אחדים יוצאים מן הכלל כדי לספק את האדם. יש עוד סוגים שנוספו מאוחר יותר, בטעות – הם לא בדיוק מפרסי פרסא או מעלי גרע. כפי שיהודים לא אוכלים אנשים כך לא אוכלים הם גם סוסים, גמלים, חזירים בעלי חיים אחרים רבים.
בעלי חיים המותרים לאכילה חייבים להיות מבויתים: בן-האדם נותן להם את החיים כדי לקחת אחר כך. היהדות גם דורשת להמית אותם ללא גרימת סבל להם. הרג נשאר הרג והוא לא צריך לגרום הנאה. היהדות אוסרת צייד לצורכי שעשוע.
הבחירה של בעלי החיים המותרים היא לא מקרית. הפרה, הכבש, העז והאיל הם דמויות פולקלור מוכרות ברוב התרבויות כמשלים לטיפשות בני אנוש. אם כבר צריך להרוג חיות – תהרגו את אלו הטיפשות.
כך אוסר היהדות להרוג גם חיות-ים נטולי קשקשים. כל הדגים הם בעלי קשקשים כלשהם ואפילו לשרימפס יש מין ציפוי דמוי קשקשים. מי שנטול קשקשים לגמרי הם היונקים הימיים. הם בעלי אינטלקט מפותח למדי ולכן אסור לאדם לאכול אותם. כך אסורות גם חיות היוצרות נחילים וראו עד כמה חכמות הדבורים והנמלים.
כך גם השרצים וזוחלים: נציגם הראשי, הנחש, ברוב התרבויות מסמל את החכמה.
איסור אכילת החזיר לא קשור כלל לגועל או ללכלוך: סוסים הם נקיים אך אסורים באכילה. הצבי הוא יפה ונקי אך גם הוא אסור. מותר לילדים יהודים לגעת בחזיר ולשחק עימו כמו עם שאר בעלי חיים בגן החיות. היהדות אוסרת להרוג את בעלי חיים ולא את ההתעסקות בהם. היהודים לא צריכים ליהנות מהחזיר הנהרג על ידי מישהו אחר ולא לנעול נעליים מעור חזיר.