“כָּל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ–לָכֶם נְתַתִּיו” יהושוע פרק א’ פסוק ג’.

עבאס מציב לישראל דרישות בלתי מציאותיות מכיוון שהוא אינו מסוגל לאלץ את עמיתיו הערבים להתפשר. אפילו את עסקת השלום הטובה ביותר לא יכול היה עבאס למכור, מכיוון שמעמדו בטל ממזמן. כהונתו הנשיאותית פגה, ואפילו הפת”ח מתנגד לממשלתו. חולשתו של עבאס הפכה לכוחו: ככל שהוא חלש יותר, כך אובאמה נותן לו יותר. עבאס זוכה לתמיכה דיפלומטית אמריקאית על חשבון תמיכה מקומית, חיבוקים מאובאמה במקום מהאניה, נשק אמריקאי במקום אחיזה בקרקע. אובאמה מבקש להפוך את עבאס לקרזאי, מנהיג בובה שנוא וחסר שיניים.

אובאמה ניסה לעשות מהלך קלאסי של ויתורים בוני אמון: ישראל מפנה מאחזים, הערבים מצידם מבטלים חלקית את חרם הסחר, וכו. אך דבר זה לא יעבוד, מאחר וכל ניסיון לפנות התנחלויות יפיל את ממשלתו של נתניהו, ומנגד, הסרת מצור הסחר בזמן שהעזתים כביכול עדיין סובלים לא יתקבל היטב ברחוב הערבי.

עימותים רחבי היקף נובעים מעוינות רחבת היקף בשני הצדדים ועל כן הינם סגורים למחוות של רצון טוב הדדיות. סכסוכים מעין אלה יכולים להיפתר רק בזכות הסכם גורף, במצב בו או שצד אחד מובס, או ששני הצדדים עייפו מלחימה. אך תנאים אלה אינם מתקיימים עדיין.

החמאס מחולק לשני פלגים בעלי תפיסות מנוגדות. חמאס עזה מוכן לפתרון שתי המדינות בזמן שחמאס סוריה אינו מוכן לדון בדבר. ההבחנה הינה פשוטה: בעזה, החמאס רוצה לכונן חיים נורמאלים, בזמן שבדמשק, יושב הבובה האיראנית שמקבל משכורת על הלהטת הרוחות. בהחלשת חמאס עזה, חיזקה ישראל את חמאס סוריה.

החלוקה בין פת”ח לחמאס שלמדנו להכיר היא מלאכותית לחלוטין. ההבדל האמיתי הוא בין ההנהגה הותיקה והעייפה לבין הפעילים הצעירים והלוחמניים בשטח. ככל שמדובר בפעילים צעירים יותר, כך הם לוחמניים יותר. הן בחמאס והן בפת”ח קיים מאבק כוחות בין הדור הוותיק לצעיר. בשתי התנועות יש פלגים רבים, בפת”ח מעט יותר. פעילים רבים חברים בשתי התנועות ובכך מטשטשים את הגבולות. בפרלמנט הפלסטיני החדש, לוחמים פלסטינים משלל תנועות ישתפו פעולה יחדיו נגד ההנהגה המתונה וחסרת השיניים.

ויתורים ישראלים מתסיסים עד הערבים. הם תמיד נזכרים בדוגמה של מצריים אשר פתחה בשלוש מלחמות נגד ישראל והפסידה אך עדיין קיבלה 100% מהשטחים שלה חזרה. עצם קיומה של ישראל אומר שהפלסטינים מקבלים פחות מ100%. על כן הם מנסים מצידם להימנע מההשפלה בגרירת השיחות. בעוד שישראל נוטשת את ערי הגדה למשטרת הפת”ח ומסירה את מגבלות התנועה, הפלסטינים מקבלים פחות ופחות סיבות לנהל משא ומתן. כפי שציין עבאס, החיים בשטחים מתנהלים כסדרם, והפלסטינים מאוד סבלניים – מה שמבטיח שמנהיגיהם לא יעשו שום ויתורים.

שום ממשלה ישראלית לא תוכל באמת לפרק את מפעל ההתנחלויות. אפילו אהוד ברק תומך בריבוי הטבעי שבישובים הקיימים. שום ממשלה פלסטינית לא תסכים להשארת ההתנחלויות. שתי מדינות אינן יכולות לקיים משטר ריבוני עם גבול העושה זיג זג סביב ישובים אינדיבידואלים כמו אדם שיכור.

שני תרחישים הינם אפשריים. אם המתונים הפלסטינים יזכו, מה שמאוד לא סביר, הם יציעו למתנחלים אזרחות פלסטינית, ומתנחלים רבים יסכימו על מנת להימנע מפינוי דמוי גוש קטיף. אך סביר יותר שהפלסטינים יאמצו את פתרון המדינה האחת. כך הם יוכלו להתחמק רעיונית ממה שהם מחשיבים כויתור לישראל על פלסטין, והדבר יתפח בפניהם את האפשרות להשמיד את ישראל בדרך דמוגרפיה במקום פיגועי טרור.

ממשלת ישראל עלולה להגיב בשלוש דרכים. היא תמעיט מיכולתם של פלסטינים להשפיע על הפוליטיקה עד כמה שניתן, אולי באמצעות קונפדרציה עם הגדה. ישראל עלולה להתנתק חד צדדית מהגדה ולנטוש מאחור כמה ישובים. תחת ממשל הגיוני, ישראל תבין שהפלסטינים בגדה הם מעטים מדי בכדי לאיים עליה דמוגרפית, ותספח את יהודה ושומרון לישראל.

הדבר הטוב ביותר בנוגע ללחץ האמריקאי על ישראל הוא שהלחץ בא מכיוון ממשלה דמוקרטית. תודות לאורך חייו הקצר, שום ממשל אמריקאי אינו מסוגל לכפות על ישראל פתרון שהיא אינה רוצה. השלום עם מצריים נוהל בבהלה ע”י קרטר, שניכס לעצמו את הישגיו של קודמיו. תוך מספר חודשים, יקלע אובאמה למשבר עמוק מול נתניהו, ותקשורת בריאה תחדל בין הצדדים. תוך מספר שנים, ממשלתו של נתניהו תקרוס. עד אז, יעמוד אובאמה מול בחירות חדשות ולא יסתכן בניכור המצביעים היהודים. אז ייכנס נשיא חדש לתפקיד וכל הסיפור יתחיל מחדש.

כבר לחמנו במצריים, סוריה ואיראן לפני 3000 שנה, ונמשיך עוד ללחום בהם במאות הבאות. הדמוקרטיה האמריקאית על כל מנהיגיה איננה אלא עוד כתם ארעי על הרדאר.