היהודים

הצגת הסכסוך כישראלי פלסטיני הינו דבר מטעה – דומה מאוד למה שמכירים המתמטיקאים בתור הפרדוקס של אכילס והצב. המאבק בין היהודים לעולם. כוחות אירופאים גירשו את היהודים מאירופה, והקצו לנו 0.01% משטחי המזרח התיכון. למעשה, היו מספר הסדרים, שבכל אחד מהם הוקצה ליהודים פחות ופחות. הצהרת בלפור העניקה ליהודים חלק מזערי ממה שמכונה ביהדות ובנצרות “הארץ המובטחת”. לאחר מכן, פרסו הבריטים 3/4 מהשטח שהובטח ליהודים והעניקו אותו לנסיך עיראקי שנותר חסר ממלכה, וכך נולדה ירדן. בזמנו, עלתה אוכלוסיית היהודים פי מאה על זו של הבדואים הירדנים, אך הבדואים קיבלו פי שלוש יותר אדמה. אז באה תוכנית החלוקה של 47′, בין היהודים לערבים שאפילו ירדן סירבה לקלוט. היהודים הסכימו אף לכך, אך הערבים סרבו ומאז לוחמים בנו שישה עשורים ללא הרף. העולם עדיין רוצה שהחלוקה תטיב לערבים, במקום לקבל את העובדה שהערבים איבדו את זכותם לחלוקה כאשר סרבו לקבלה מלכתחילה ויזמו מלחמה כושלת. חלוקת ישראל לא תעניק לפלסטינים מדינה, אלא מדינה שנייה בתוספת למדינתם הראשונה – ירדן (לפלסטינאים יש רוב דמוגרפי מובהק בירדן). מלבד חלוקה זו, העולם דורש מישראל שתספק בית לשני מליון ערבים וגויים במה שנותר עוד “ישראל היהודית”.

אך היהודים היו אלה שפיתחו את הקרקעות הללו. הם הפכו מדבריות וביצות לאדמה חקלאית. ערבים מעולם לא התיישבו במישור החוף ואין להם כל זכות לשטח. אותו העולם לא היה מעלה על הדעת לדרוש מארה”ב לחלק את שטחה עם האינדיאנים, או מהסעודים שיחזירו את שטחי שדות הנפט העשירים לשבטים הבדואים, מהם נגזלה האדמה לפני כ90 שנה. פלסטינים ערבים לאומנים הזדהו עם סוריה הרבה לפני שהאו”ם הפתיע אותם עם תוכנית החלוקה והציע להם מדינה משל עצמם. לא כל שבט זכה למדינה משלו, ולערבים פלסטינים אין כל סממני זהות ייחודיים המבדילים בינם לבין ערביי המדינות השכנות. המוסלמים חולשים על 57 מדינות ואינסוף שטחים לקיים בהם את פולחניהם הדתיים. תהליך השלום מותיר את היהודים עם רצועת חוף דקיקה, ומשוללת כל אתרים בעלי חשיבות יהודית דתית. גם תוכנית החלוקה של האו”ם מ47′, וגם מפת הדרכים הנוכחית, מתעלמות כליל מרגשותיו הדתיות-לאומיות של העם היהודי. על פי מונחי התוכניות, יהודה היא שטח ערבי – המכונה הגדה המערבית. תהליך השלום מעניק לתוקפן המוסלמי המובס את ארץ ישראל המקראית, וליהודים רצועת חוף של 20 קילומטר – החשובה לתודעה הלאומית שלנו בערך כמו אוגנדה. אה כן, לשם ההגינות נציין שהעולם מקצה לישראל לא רק את מישור החוף, אלא גם את הנגב שלא ניתן ליישבו, ואת הגליל, המאוכלס כמעט לחלוטין בערבים.

היהודים

שליטה בין-לאומית על ירושלים למעשה מניחה את העיר תחת ניהולן של מדינות מוסלמיות ושאר ברברים אפריקאים. ירושלים כבירה פלסטינית הינה אוקסימורון. המוסלמים התעלמו כליל מירושלים עד שנות ה70′, ומעולם לא עלו לרגל לעיר. ירושלים היא לא יותר מאתר שייתכן והנביא המוסלמי, שהיה נשוי לילדה בת תשע, עלה ממנו לשמיים. אין כל מחויבות מוסלמית דתית לקיום שני מסגדי ענק במתחם הר הבית. המבנים כלל אינם עתיקים, אלא נבנו מחדש בתחילת המאה העשרים, כאשר החתיכות הישנות הושלכו לפח ומצאו את דרכן למוזיאון רוקפלר היהודי. תחת המשטר הבינלאומי בירושלים, המוסלמים ישלטו בהר הבית בזמן שהיהודים יורשו לכל היותר להזיל דמעות ליד הקיר החיצוני התומך של שני בתי המקדש שלנו, שחורבותיהם נמצאות מתחת למקדשים המוסלמיים – ללא כל תקווה להיבנות שוב. כל מדינה נוצרית, שהאחרונה מביניהן יוון, הרסה או השתלטה על מבנים מוסלמיים במסעות כיבוש – וזה בדיוק מה שהציע הרב הראשי של צה”ל, שלמה גורן, לעשות בירושלים. בזמן שבירת היהודים הנצחית תשכון תחת שליטה בינלאומית זרה, תיאסר על היהודים הכניסה לחברון ולקבר רחל, בנוסף לשלל אתרים דתיים יהודיים שינטשו לידי הפלסטינים. משום מה, המוסלמים זכאים לשלוש ערי קדושה (מכה, מדינה וירושלים) בזמן שהיהודים מסולקים מירושלים וחברון.