כהנא

אפילו מבין יהודים קונסרבטיבים, רבים שונאים את ניסיונותיו של הרב כהנא לפנות לרגשות האספסוף היהודיים, אותם הוא התסיס כנגד ערבים. אין כל סיבה להסיק שטעה.

הרב כהנא היה דמות פוליטית. הדת בעבורו היוותה בסיס לפעילות פוליטית, וזה בדיוק מה שהוא עשה. מרבית הרבנים מפרידים בין הדת לפוליטיקה, דבר שלא ניתן להצדיקו בהלכה. זכרו את רבי עקיבא, שתלמידיו השתתפו במרד בר כוכבא, או אינספור דוגמאות של רבנים אירופאים מימים עברו שקראו ליהודים להילחם באספסופיים. על הרבנים להיות מובילי הפעילות החברתית בחיים היהודים, תהיה אשר תהיה.

הרב כהנא היה זקוק לתומכים, ופנה לכל קבוצה בשפתה, או יותר נכון – הציג לכל קבוצה את הדוקטרינה שלו מהזווית שתדבר אל ליבה. הרי אף אחד לא באמת מאמין שכהנא “הכריח” את תומכיו לצעוק “מוות לערבים”. הם אמרו זאת על דעת עצמם, ומרצונם החופשי. אך הבה נשאל את השאלה הקשה יותר: האם זה צודק לקרוא להרג ערבים?

שאלה זו מביאה אותנו לסוגיית המטרה והאמצעים. בעבור גרמנים, פולנים, אוקראינים, קרואטים, ליתאים וכו, רצח יהודים היה הטרה עצמה. בעבור היהודים שפעלו בדיר יאסין וכפר קאסם, הרג הערבים היה אמצעי. בדומה, האמריקאים שרפו את טוקיו מהאוויר על מנת לנצח במלחמה, ולאו דווקא בכדי להסב את מירב האבדות לעם היפני. במקרה של כהנא, הרג הערבים היה אמצעי להקמת מדינת הלכה יהודית. אין לי ספק שהוא לעולם לא היה מארגן תוכנית השמדה של ערביי ישראל, בין אם בדמות רצח בלתי מאורגן או בדמות מחנות השמדה. אך למרבה הצער, כמו בכל מלחמה, יש להרוג חלק מבני האויב בכדי להחדיר פחד בשאר, ולאלץ אותם לקבל תכתיבי הצד השני. הערבים הרי לא יתעוררו בבוקר בהיר אחד חדורי רצון טוב, יחדלו מטרור, הרג והתנקלויות כנגד עמנו, ויעזבו את הארץ הקטנה הזו מרצונם. למרבה הצער, אם הם יעשו זאת, המניע יכול להיות רק פחד. פחד הינו תולדה של מעשים מזעזעים או איומים אמינים, כאשר האמינות גם היא תולדה של מעשים מזעזעים. כך שבעבור מי שקורא להקמתה של מדינה יהודית באמת בארץ, הקריאה להרג ערבים אינה פסולה בהכרח, כל עוד המטרה נותרת ברורה, ועושים את מירב המאמצים להמעיט בהרג הנחוץ. דוגמה למאמץ דמוי זה הינו דיר יאסין, בו מספר יחסית קטן של מקרי מוות התרחשו בנסיבות מפוקפקות. האירוע פורסם עד לכזו מידה, וגרם לתהודה כה רבה, עד שמאות אפלי ערבים ברחו מהארץ מרצונם למשמע אודות הטבח.

כהנא

בחברה הישראלית התקינה פוליטית, בה אסור אפילו לדבר על טרנספר, בה עצם המונח “טרור ערבי” נחשב גזעני, כהנא היה צריך לנער את הציבור בכדי להחזיר לו את כנותו. הוא לא יכול היה להשיב לתעמולת השמאל הקיצוני האדירה במילים יפות, בטיעונים רבניים אקדמיים. לא מדובר בדיון מתורבת בו שני הצדדים מכבדים את דעת האחר. זכרו כיצד השמאל עשה כל שביכולתו להשתיק את כהנא, בניסיונות לגבור עליו בצעקות משרוקיות, אלימות ומוזיקה רועמת. האווירה הייתה טעונה, לא מקום לדו שיח תיאורטי. באווירת הרחוב הישראלית, היה על כהנא לענות על אש באש.

יהיה זה קל מדי מצידי לומר כי רטוריקה רועמת היא דבר שגרתי בדיונים, ושבהתחשב באווירת הרגע הנפיצה, היה הרב דווקא רגוע באופן יוצא דופן במילותיו. זהו לא דיון אקדמי, ואפילו דיונים אקדמאים נוטים לעיתים להפוך למכוערים כאשר הם סובבים סביב נושאים חברתיים.

אך חשוב מכך, מה הוא יהודי? לפני מספר ימים חגגנו את חג הפורים – את העובדה שעמנו שחט בהצלחה גברים, נשים וילדים. המדרש מספר לנו שיהודים אף נכנסו לתעלות ביוב בכדי למצוא שם אחדים מבני עם העמלק שהתחבאו, גררו אותם החוצה, ושחטו אותם, בשל המצווה היהודית. למי שמאמין בה’, שיראה נא עד כמה ליבראלי הוא אלוהיו: רצח כלל בכורות המצרים, המצווה להשמיד את עם העמלק, ברכת הנצח לפנחס על כך שהרג יהודי שכל חטאו היה נישואין לאישה נוכרית, קורבן החיה המחריד והאכזרי. ה’ אינו נחמד. אבל מה הוא “מוסר”? מוסר הוא מה שמגדירה התורה כמוסרי. בבקשה אל תבלבלו בין המוסר היהודי האמיתי לבין השטות הליבראלית שמנסים למכור לכם כיהדות בבתי הכנסת הרפורמים. בתור יהודים, יש לנו מצוות דאורייתא ברורה לגרש את יושבי הארץ משטחה – באילו אמצעים המקובלים עלינו. אם לא נעשה זאת, נכתב כי אלה יקומו עלינו לכלותינו – ממש כמו שקורה עכשיו.

האמת היא, שזוהי לא רק יהדות, אלא הגיון בריא. את מי הרגו בעלות הברית במלחמת העולם השנייה במהלך ההפצצות המאסיביות על גרמניה ויפן? המטרה אז לא הייתה חיילים, אלא גברים נשים, זקנים וטף. מלחמה גם היא לא דבר נחמד.

אין כל צורך לעשות לערבים דמוניזציה, מספיק להסתכל להם בעיניים. הם שונאים יהודים, וימשיכו לשנוא אותנו. למה? מדוע הנוצרים שונאים אותנו? במקרה של הערבים, לפחות יש להם סיבה רציונאלית מצוינת לשנוא אותנו – הם רוצים את האדמה שלהם חזרה. האם מישהו באמת מאמין שבמתן ההזדמנות הראשונה, ערביי ישראל לא יצאו למסע הרג כנגד כובשיהם היהודים? אין ערבים “טובים” ו”רעים”. הם כולם טובים ופטריוטים.

דבר זה מוביל אותנו לשאלה הבאה, האם יש לראות בערבים “יושבי הארץ”, (מי שלחמו בכנות על אדמתם ויש לגרשם בלבד), או שמא עמלק (מי שתקפו את היהודים כאשר היינו חלשים, ויש להשמידם בהתאם למצווה התורנית?).

זהו לא דיון על קפה ועוגה בסניף סטארקבס בסן-פרנסיסקו. זוהי מלחמת ההישרדות של העם היהודי. פתרון נחמד והוגן לא יהיה כאן. לדעתי עדיף לשרוד מאשר להיות נחמד, כי אי אפשר את שניהם.