בן לאדן רחוק מלהיות קדוש. הוילה שלו בחרטום הייתה מספיק מפוארת שהוא יכול היה למכור אותה במיליונים לפני שהיגר לאפגניסטאן. אין זה באמת סביר שבן לאדן מתחבא כיום באיזו מערה, בעיקר כאשר יש לו מספר נשים. הסיפור על כך שהוא מחליף מקום מגורים מדי יום כבר שש שנים נשמע מגוחך למדי: הסיכוי להיתפס כך, או ליפול למלכודת, הינו גדול בהרבה מאשר אם יתחבא במקום אחד. בן לאדן יוכל לחיות בבטחון מוחלט באחד מבתי משפחתו בערב הסעודית. הרשויות הסעודיות לא יסתכנו בניכור מאות מליוני מוסלמים ברחבי העולם, ובערעור אמיתות תורתם הווהאבית בכך שיסגירו את בן לאדן לארה”ב. בכך שמשכו את ארה”ב למלחמה נגד הטרור, הדיקטטורים הערביים הפכו את עצמם לבני ברית חסרי תחליף בעבור ארה”ב. העיתונות הסעודית מפרסמת מדי יום כתבות על מעשיו המזעזעים של בן לאדן בכדי להציג את ערב הסעודית כבת ברית חשובה של ארה”ב במלחמה נגד הטרור. בו בזמן, ערב הסעודית מארחת בשטחה מספר בכירים בארגון אלקאעידה: עוד בשנת 2005 קרא סלאח אל-אוופי, מנהיג אלקאעידה בערב הסעודית, לפגוע במערביים. עם מעצרו של אחד הבכירים של בן לאדן, סידי טאיב, ושיחרורו המאוחר בזכות עסקת טיעון, הסעודים זכו בכלל המידע אודות אלקאעידה כולל נכסיו, תוכניותיו, וחבריו. אך דבר לא קרה לאחר מכן. לא הסעודים ולא האמריקאים פעלו לתקוף את יתר מטרות אלקאעידה, ואף בן לאדן מצידו לא הקדים תרופה למכה בדמות פיגועי טרור בערב הסעודית.

כך האויבים באים אחד לקראת השני. ישראל בדומה, נמנעת מתקיפת חזבאללה וחמאס למרות שהיא מחזיקה בידע נרחב אודות פעילות הארגונים. הסעודים משתמשים בחוכמה במלחמה בטרור בכדי לחסל מתנגדי משטר. בשנת 99′, אספו הסעודים 300 “תומכים של בן לאדן” אשר כביכול התכוננו לפגוע במטרות אמריקאיות בערב הסעודית. אלקאעידה, או כל ארגון טרור אחר, לעולם לא יבצע פיגוע עם כל כך הרבה משתתפים. בן לאדן, מצידו, שיחק לידי הסעודים, וסיפר לעיתונאים אודות האבדות הקשות שהסבו הסעודים לארגונו. ב98′ לדוגמא, בן לאדן טען (או יותר נכון, שיבח) כי 800 מלוחמיו נעצרו בערב הסעודית, וכי הוחרמו כלי נשק רבים, ביניהם טילי סטינגר. האם עלינו להאמין כי אלפי לוחמי אלקאעידה רדומים פועלים בערב הסעודית, וכי כל מה שהם הצליחו לעשות עד היום מסתכם בכמה פיגועים בודדים? או שהיו בבעלותם טילי סטינגר מימיי המלחמה מול בריה”מ באפגניסטאן, שעדיין פעלו, אך בכל השנים האלה – לא השתמשו בהם?

אוסאמה התפרסם כמי שדואג לעמיתיו הלוחמים המוסלמים, אשר מכנים אותו ברכות – אבו עבדאללה. תהילה זו נובעת מכך שבן לאדן הקים קרנות סיוע בעבור ערבים שנפצעו באפגניסטאן, ובשל תרומות שחילק למשפחותיהם של מחבלים שנתפסו. מרבית הקרנות הוקפאו עד היום, ואין זה נראה שבן לאדן מציע פנסיות נצחיות ללוחמים ערבים פצועים. כספי הסיוע שהוא מושיט למשפחות הינו קטן ובלתי סדיר. על פי אל-נג’אר, בן לאדן שילם 100$ לחודש למשפחות של לוחמים שנפלו בשבי. צדקה היא פעילות מוסלמית מקובלת, קל מאוד להקים אותה, ובן לאדן יכול בקלות לאסוף את הכסף. אין פלא שהוא מתמקד בצדקה.

בן לאדן במודע יצר לעצמו תדמית ציבורית אדירה. הוא מתהדר בתואר בכלכלה מאונברסיטת ג’דה, על אף שרישומי המקום מציינים שבן לאדן מעולם לא למד שם. צניעותו אינה מסתדת עם מספר נשותיו, לפחות ארבע עד לשנת 98′, מספר שבוודאי גדל מאז. לבן לאדן יש יותר מעשרים ילדים.