בן לאדן לא היה שחקן מרכזי במלחמת רוסיה-אפגניסטן. הייתה אז תהום קוגניטיבית מהותית בין האפגאנים לערבים. האפגאנים ניחנו במנטאליות איכרים-גנגסטרים. הם קפצו מדי יום בין המחנה והכפר, בין לוחמה בעצימות נמוכה לחקלאות. בדוגמה בולטת, המוג’אהידין האפגאנים צרו על העיירה קהוסט למשך כמעט עשור. לאחר שהמערב והעולם המוסלמי החלו להזרים את כספם אל תוך המלחמה, האפגאנים גילו שהם יכולים לחיות בנוחות על חשבון המלחמה ולא הייתה להם כל כוונה לגדוע את מקור הכנסתם החדש. הערבים מנגד, רצו בניצחון מיידי ובקרבות גדולים שיסכנו חיים והכנסה. האפגאנים ראו בערבים כמבקרים ולא כלוחמים – מגמה שהשתנתה רק לקראת סוף המלחמה. המפקדים האפגאנים תיעבו בכלליות את לוחמיהם הערבים המתנדבים, מאחר והיו אלה קנאים לא יוצלחים שתרו אחר מוות מפואר ולא תוצאה צבאית מוחשית. הלוחמים האפגאנים לעגו לערבים בשל הפער שבין נכונותם המוצהרת למות, ופחדנותם בשדה הקרב. ילדים ערבים עשירים ומפונקים הוציאו שם רע לכלל המתנדבים הערביים באפגניסטן: הם באו בציפייה לג’יהאד “ספארי”, ולירי מתלהם באוויר כאשר לא היו כל אויבים בסביבה. העלייה לרגל הסתיימה ברגע שהסובייטים הכריזו על נסיגתם. המתנדבים הערבים נזכרים באומץ ליבו של בן לאדן כדבר יוצא דופן, כאשר הוא, לבדו מכל הערבים, נהג בדחפור על מנת להכין שוחות בזמן מתקפה סובייטית. סיפור זה יכול לרמז עד כמה רווחת הייתה הפחדנות בקרב הערבים דאז. האפגאנים תיעבו את הושטת יד העזרה מצד הערבים והאמריקאים כאחד. האומה האפגאנית, המתקיימת בהרים במציאות ברברית וחופשית באמת, מורגלת היטב לנצח פולשים בכוחות עצמה: מאלכסנדר מוקדון והלאה. טריטוריה חסרת חוק אינה ניתנת לכיבוש. הסובייטים למדו זאת באפגניסטן, וישראל למדה זאת בעזה. האפגאנים חשו בצביעות האמריקאית והערבית. לאף אחד משתי האומות לא אכפת מהעם האפגאני. הערבים ניצלו אותה לאמתלת הג’יהאד, והאמריקאים ניצלו אותה כדי לנגח את הסובייטים.

לבן לאדן לא היה כמעט ניסיון צבאי במלחמת אפגניסטן, וגולת הכותרת של ניסיונו משם מתייחס לקרבת קטנים וחסרי חשיבות כנגד הממשלה האפגאנית הטרייה בג’לאלאבאד בשנת 89′. בן לאדן היה מגייס תרומות, בעיקר מחבריו ומשפחתו. הוא גייס כספים למען בתי חולים קטנים באפגניסטן, ושילם בעבור שליחת הערבים לשם. בדומה, היה בן לאדן מעורב בארגוני צדקה אסלאמיים בפקיסטאן. תהילתו נובעת מסנוביות: אפגאנים עניים ולהוטים לקרב הוחמאו ממעורבותו של הסעודי העשיר. אוסאמה טיפח סנוביות זו בדרך הכרזה לכל עבר בדבר קשריו לאימפריה העסקית של אביו. האגדה מספרת שבן לאדן הביא ציוד בנייה כבד לאפגניסטן מהחברה שלו בערב הסעודית. בהתחשב בקשיים שבשילוח ציוד שכזה מערב הסעודית לאפגניסטן, כל מבצע רחב היקף שכזה נראה בלתי סביר, ובן לאדן יכול היה לקנות את הציוד בפקיסטאן , או לקנות ציוד רוסי שהיה קיים כבר באפגניסטן. הסיוע מהחברה הסעודית הגדולה היה לא יותר מתרגיל יחסי ציבור. הסיוע היה לא יותר ממטרד אסטרטגי: בן לאדן, כמו מגולומן אמיתי, בנה כבישים ומנהרות בהרים האפגאנים במקום להשקיע את כספו באופן יעיל. סיועו לאפגניסטן הגיע מאוחר מדי בכדי להשפיע על מהלך האירועים, והיה זניח בהשוואה לסיוע האמריקאי או הסעודי הרשמי.