הכור בנתנז באיראן איננו הבעיה האמיתית. הכור האזרחי בבושהר מייצר 20% פלוטוניום – כלומר, 20% מראש הנפץ בעל 82 הטון הדרוש. האיראנים כבר ניסו להפיק פלוטוניום ממוטות משומשים. אפילו אם ישראל תפציץ את נתנז ואיכשהו תתמודד עם המתקנים הגרעיניים מתחת לאדמה עמוק בהרים האיראניים, עדיין יהיה את הכור בבושהר העמוס חומר גרעיני, אשר נבנה בידי רוסיה להיות עמיד בפני פגיעה ישירה מטיל טומוהוק.

איראן עצמה אינה הבעיה הגדולה באמת. האיום הממשי על ישראל מגיע מפקיסטאן וצפון קוריאה, שתיהן מדינות חסרות אחריות שיפיצו את נשקן הגרעיני. פקיסטאן נמצאת על סף מהפיכה אסלאמית, ועל פי דיווחים זרים, חלק מפצצותיה הגרעיניות מאוכסנות בערב הסעודית. צפון קוריאה תמכור פצצה גרעינית לכל המרבה במחיר ללא קשר לשיוכו למחבלים.

רוסיה היא בעיה אף גדולה מהערבים. היא בנתה את הכור המפיק הפלוטוניום בבושהר, ותבנה עוד מתקנים שכאלה, כפי שכבר הבטיחה לעשות במצריים וונצואלה. סוללות נ”מ רוסיות בבסיס הימי בטרטוס, סוריה, מכסות את מרבית המדינה מפני מתקפה צה”לית. עבר זמנם של הדיבורים על מדינה פלסטינאית: לפלסטינים כבר יש מדינה. יש להם נשיא, ממשלה, דרכונים, שגרירים וצבא קטן.

ישראל הסכימה לממן את החמאס לפני שנים רבות על מנת להחליש את ערפאת. ישראל גם הסכימה להילחם בחמאס. אך היהודים אינם מסכימים לדבר עם החמאס – איזה קשקוש. אם נלחמים בהם, אז צריך לדבר איתם. הישראלים עוצמים את עיניהם לעובדה שהחמאס הוא הממשלה הפלסטינית החוקית והאמיתית. שיחות עם הפתח חסר השיניים לא יועילו בדבר – ניתן כבר לדבר עם האינדיאנים בארה”ב ולקבל תוצאה דומה.

ישראל מדמיינת כי היא שליטת עזה, ועל כן סוגרת את המעברים. מדובר בצעד מטופש ובלתי חוקי. שליטת ישראל במעברים הינו טיעון מרכזי כנגדה בזירה הבינלאומית, והוא הופך אותה לאחראית על מצבם ההומניטארי של הפלסטינים. במקום זאת, יש לפתוח את המעברים, ולהפציץ את עזה כמדינת אויב.

מלחמת עזה נבעה מהאשליה הישראלית לפיה אזרחי הרצועה ימרדו בשלטון החמאס. אך החמאס הכריז על ניצחון בשל כך שהוא שרד את המתקפה הישראלית, והשיג תמיכה רבה ברחוב הערבי בזכות יכולתו לשרוד מול ישראל למרות העובדה שהארגון ננטש בידי כלל ממשלות הערבים מקהיר ועד טהרן. המלחמה תייגה אף את סוריה ואיראן כ”מתונים” ו”משת”פים” בשל כישלונם לסייע לעזה, וקידמה מאוד את מעמדם של הקיצונים האסלאמיים.

הכירו במציאות.