החמאס

ניסיונותיה של ישראל להשמיץ את חמאס הם לעיתים מגונים למדי. ארגון הטרור מואשם בפחדנות מאחר שלוחמיו לא יצאו להילחם ביהודים בגלוי. קוראים לזה טקטיקה. להזכירכם, גם היהודים לא בדיוק תקפו באופן אבירי ושוויוני. ישראל תקפה בלוט החשיכה, בכוח אדיר ובסיוע אווירי. האם היה על חמאס לבחור באבירות ולהתמודד מול טנקים ברובי יד? גנרלים בריטים במלחמת העולם הראשונה עשו זאת, וזכו למקום של בוז ולעג בהיסטוריה. מאז מלחמת העולם הראשונה, חיילים לא לוחמים עוד בשדות פתוחים: התחפרות בצל אש האויב הינה דבר מקובל מבחינה מוסרית.

יש אלה שמאשימים את חמאס בשימוש במגן אנושי. הוסיפו בבקשה לאשמה זו גם את הבריטים, שהיו משתמשים בפלסטינים כמגן אנושי כאשר היו נכנסים לערים בזמן מהומות ערביות. אם הבריטים אינם מוסריים, אז ייתכן ותצטרכו לשקול מחדש את אמת המידה שלכם באשר למושג המוסר. לא מזמן, בית המשפט העליון אסר על צה”ל להשתמש עוד בפלסטינאים כמגן אנושי, החלטה אשר סיכנה מאוד חיילים יהודיים. אם כבר, הרבה יותר מוסרי להשתמש באזרחיך כמגן אנושי מאשר אזרחי האויב. החמאס משתמש בפלסטינים, ורובם משתתפים מרצונם. הפלסטינים המתנדבים לשמש כמגן אנושי יודעים כי לא כרוך במעשיהם סיכון רב, מאחר וצה”ל נמנע מירי על בתים בהם שוהים אזרחים. ישראל מלינה על הטקטיקה הזו, בדיוק מכיוון שהיא כה יעילה. קשה לטעון שחמאס באמת מפר את חוקי המלחמה, מאחר והוא יודע שהוא לא באמת מציב את האזרחים בסיכון.

זה לא בהכרח נכון שחמאס נלחם ללא מדים. לפעמים הוא כן. מה ישנו המדים בכל מקרה? ערבי חמוש הוא מטרה ברורה, עם או בלי מדים. פעילי חמאס לובשים מקטרונים מלאים מחסניות, גם אלה מספיקים בהחלט לזיהוי. כאשר צה”ל הפציץ את עזה, הטייסים לא ראו מי כן או לא לובש מדים – ומרבית ההרוגים האזרחים היו כתוצאה מהפצצה אווירית. במקומות רבים, חיילי צה”ל קיבלו הוראה לירות בכל דבר שזז, בין אם הוא לובש מדים או לא.

החמאס

העיתונים הישראלים לעגו למנהיגי החמאס על כך שהתחבאו בבונקרים, בזמן שמנהיגי הצבא הישראלי גם הם שהו בבור בתל אביב למרות שלא נשקפה כל סכנה לחייהם. בזמן שבכירי הצבא שהו בבור,המקלטים בתל אביב היו מלאים במהגרים אפריקאים, כך שאלה חסרי תועלת ליהודים במקרה של מתקפה אמיתית.

במקרים רבים, מפקדי החמאס הבכירים הובילו עצמם את המתקפה נגד חיילי צה”ל. גבורה? התקשורת הישראלית דווקא כינתה זאת “סממן מעיד להתפוררות”: המפקדים עמדו בראש כוחותיהם על מנת לדרבן את חייליהם המפוחדים. התקשורת שיקרה חרף מאות החיילים שהעידו ההיפך. לוחמי

אומנם לא היו מאורגנים אך לחמו בגבורה על סף ההתאבדות.

גם בנקודה זו, דעת הקהל הציבורית עוותה. היהודים רוצים שהחמאס יילחם באופן התאבדותי – במדים, מחוץ לערים, ומול מסוקי הקרב של צה”ל, אך לועגים לנטיותיו ההתאבדויות. המשמיצים מתעלמים, אם מבורות או מכוונה, מאלפי משימות ההתאבדות שביצעו יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות. לוחמי החמאס הינם נואשים בדיוק כפי שהיו היהודים לפני שישה עשורים, והם מחזיקים בגישה דומה מאוד כלפי אזרחי האויב לזו של היהודים דאז.

כעת, מה בדבר ירי הרקטות של חמאס אל עבר ריכוזי אוכלוסייה ישראליים? אין צורך להתווכח על כך שמרבית אוכלוסיית ישראל רשומה במערך המילואים, וכי כוחות מילואים היו מי שלחמו בעזה. על כן אלה הם מטרות כשרות. בכל מלחמה, מותקפים ריכוזי אוכלוסין. כל דרישת נגד נובעת מרומנטיות המנותקת מהמציאות.ישראל הייתה בשמחה מוחקת את עזה מהאוויר, ונמנעת מלעשות זאת רק בשל דעת הקהל העולמית – אשר בכל מקרה הינה אנטי ישראלית.

חמאס הוא ללא ספק אויב. אך כך גם הפתח, מצריים, לבנון, וכל מדינה מוסלמית אחרת. הם שונאים אותנו, ואנו אותם. שלום נצחי לא יהיה כאן. הבעיה עם החמאס היא שאנו לא יכולים להשמיד אותו: הוא כבר מושרש עמוקות מדי בחברה הפלסטינית. ישראל אומנם יכולה לדכא את החמאס לזמן מה בזכות פעילות שיטור אינטנסיבית, אך האם אנו באמת רוצים לכבוש מחדש את עזה ולמשול בשכונות רוויות פשע שמצריים זנחה בתבונה רבה? הדרך היחידה להשמיד את החמאס ואת יתר ארגוני הגרילה היא ריקון הרצועה מאזרחיה, מה שלא סביר שיקרה בכל ממשלה עתידית. פעולת נקם רחבת היקף גם היא לא סבירה. המרב שישראל יכולה להרשות לעצמה מבלי להשניא עליה לחלוטין את העולם בוצע כבר בינואר, וכאמור, לוחמי החמאס המשיכו עם הירי מיד לאחר מכן.

מלבד השמדה כללית, אנו זקוקים להבנה מול החמאס. הפסקת האש אומנם לעולם לא תהיה תמידית: שאר הארגונים ברצועה יפרו כל שביתת נשק – אך לפחות האלימות תישמר בגדר הסביר.