הספקטרום הפוליטי הישראלי נרגע לפני הבחירות. דבר שחיכינו לו מזה זמן רב, מותה של מפלגת העבודה, סוף סוף מתחיל לרקום עור וגידים. מדובר במפלגה שמזמן חיה על זמן שאול. מצעה הכלכלי הסוציאליסטי, על אף שצובר אהדה במערב, הוכח מזמן כשגוי במזרח, כולל המזרח התיכון. מצעה הפוליטי המקורי של מפלגת העבודה – יישוב הארץ, גירוש הערבים, רמיסת אויבינו – ננטש מזמן והפך למעוז הימין הקיצוני. עקב רצונה להתבדל מהימין ולהידמות לתומכיה המתבוללים, העבודה הפכה לבלתי ניתנת להבדלה ממר”צ השמאלנית. מר”צ, אשר בתחילה הייתה סוכן קומוניסטי בכנסת, אימצה עם השנים מעט רטוריקה קפיטליסטית. בהתאם, מנהיג התנועה לימים, יוסי ביילין, פרש לאחרונה מהפוליטיקה על מנת להתעשר בעולם העסקי. מר”צ בתורה אימצה לקרבה את ארגון שלום עכשיו השמאלני קיצוני, אותו אף רבים בשמאל הישראלי מוקיעים.

קדימה איננה אלא ספין של הליכוד. שרון הקים את המפלגה בכדי להעביר את ההתנתקות בכנסת. לקדימה אין כל אידיאולוגיה משלה, ובהתאם להיסחפותו הפתאומית של שרון לשמאל, גם קדימה הלכה בעקבותיו. מטרותיהן הפוליטיות של שלום עכשיו, מר”צ וקדימה הן זהות: חתיכת נייר שתינתן בידי הערבים עליה תקושקש המילה “שלום”, בתמורה לים כינרת, הגולן, יהודה, שומרון וירושלים. מבחינה תיאורטית, שלום עכשיו דורשת את הריסת בתיהם של 250 אלף יהודים בשטחים, בזמן שקדימה רוצה שחלק יישארו במקומם. בפועל, ההבדל הינו זניח. כפי שחשף אחמד ח’יירי, ממשלת קדימה כבר הסכימה לתוכנית הנסיגה, אשר תעקור את מחצית האוכלוסייה היהודית מביתה (250 אלף יהודים ו40 אלף ערבים חיים על 56 אחוז מיהודה ושומרון. הפתרון הברור הוא לעקור את הערבים מבתיהם, ולספח את 56 האחוזים. אך ממשלת ישראל מעדיפה לגרש יהודים ולנטוש את הקרקע.) הפלסטינים לוחצים על ישראל שתיסוג אף יותר מכך בתוכנית שלבים. מבחינה לאומית, אין כל הבדל בין רצונה של קדימה לגרש 150 אלף יהודים מבתיהם, לבין רצונה של מר”צ לגרש 250 אלף יהודים, כלומר – נטישת 93, או 100 אחוז מהגדה.

ההליך הדמוקרטי מסייע להתכנסות השמאל. המפלגות תרות אחר דומיננטיות למען הישרדותן יותר מאשר כל יעד פוליטי ספציפי. קהל תורמיהן רוצה הטבות מהממשל, פעילים מקומיים רוצים ג’ובים רשמיים, וחברי כנסת ששים לזכות בהכרה בינלאומית. אילו היו פעם מטרות כלשהן, הן הוקרבו מזמן בשם הקמפיינים. בכדי להשיג יותר קולות, מפלגות מטשטשות בכוונה את מצעיהן על מנת שיפנו לקהל רחב ככל האפשר. בין מצביעי קדימה תמצאו אנשים שהתרשמו מקביעתו של אולמרט, לפיה ישראל תיסוג מכל השטחים – כולל מזרח ירושלים – ומנגד, כאלה שהתרשמו מקביעותיה הימניות של ליבני, בדבר הצורך לגרש את ערביי ישראל לשטח המדינה הפלסטינית לכשתקום.

הליכוד נוהג באותה הדרך. המפלגה הכביכול ימנית הייתה מאז ומעולם מקום מפלטם של הדמגוגים. מלבד הסכם אוסלו, כל מעשי ההתאבדות שביצעה עד כה ישראל היו פרי תולדה של הליכוד: סיני, וועידת מדריד, חברון ועזה. אפילו הסכמי אוסלו, בוצעו בידי רבין – שהוכר למשך שנים בתור הימני של השמאל. את ההסבר לתופעה הזו תמצאו רק בהיכלו של הפסיכיאטר הקליני. אולי קשור הדבר בהיסטריה הרווחת בימין, תחושת הרדיפה ואי הביטחון, אשר נובעים מאופוזיציה תמידית לממסד ולאנטישמיות בינלאומית, ומחוש צדקנות תמוה אשר קורא לנדיבות מול אויבים. יהיה אשר יהיה, מצעו של נתניהו הינו שמאלני לחלוטין: הוא בעד תהליך השלום, הוא בעד ויתורים לפלסטינאים, הוא בעד פינוי התנחלויות ונטישת הר הבית – מאחר והערבים לא יסכימו לפחות מכך. כמובן שתמיד אפשר להפציץ את הערבים עד שדרישתם היחידה לשלום תהיה שנפסיק להפציץ אותם, אך לא תשמעו אף אחד דוגל בכך. במובן מסוים, נתניהו הינו אף יותר פרו-ערבי מאשר שלום עכשיו, מאחר ובשונה מהשמאל, נתניהו דוגל בסיוע כלכלי מאסיבי לפלסטינים. נתניהו מאמין כי פלסטינים עשירים ישכחו מהו טרור. זוהי שטות משתי סיבות. שום כמות של סיוע לא תהפוך ערבים פרימיטיביים לעשירים ומשכילים. ערב הסעודית, כוויית, איחוד האמיריות הערביות וקטאר, כולן עשירות יותר משישראל אי פעם תהיה, אך אוכלוסייתן עדיין מפגרת ונחשלת לחלוטין. בנוסף לכך, למרות כמויות הכסף האדירות בהן התברכו מדינות אלה, הן עדיין עוינות מאוד לישראל. כווית, מדינת חסות אמריקאית עשירה ביותר, אירחה את אש”ף בתחומה למשך שנים. קטאר מהווה חממה לארגונים אסלאמיים קיצוניים רבים. סעודיה היא המממן מספר אחד של טרור אסלאמי ברחבי העולם. גם אם נתניהו מאמין שהוא יצליח להוביל 90% מהפלסטינים לעושר, וגם אם דבר זה יהפוך אותם לאוהבי ישראל, העשרה אחוז הנותרים – כ200 אלף ערבים – הם עדיין די והותר לביצוע פיגועי טרור. אין ספק שאת מרמורם הכלכלי, יתעלו אנשים אלה לכיוון פיגועים נגד ישראל.

הסוגיה היחידה בה עוד עדיף הליכוד על פני מר”צ הינה התעקשותו של נתניהו לפיה כל ויתור ישראלי ייענה בצעדי ביטחון פלסטיניים. עם זאת, נתניהו לא עמד במילתו בעבר. הוא ויתר על חברון ועל מרבית מיהודה בזמן שהטרור היה בשיאו. פוליטיקאי שנטש את חברון יוותר על אריאל בקלות גדולה בהרבה. מעבר לכך, שתוכניתו של נתניהו חותרת תחת עצמה. אילולי הטרור הפלסטיני, לא הייתה כל תמיכה ציבורית לנסיגה מהשטחים. התמיכה לפינוי התנחלויות מרקיעה לאחר כל פיגוע גדול – והפלסטינים יודעים זאת. התבוסתנות היהודית אינה ייחודית: בריטניה עזבה את אותו השטח (בנוסף להודו, אירלנד ורבים אחרים) תחת גל טרור. הפלסטינים אינם מטומטמים – הם ימשיכו עם הטרור עד שהם יקבלו מדינה.

סכסוכו של הליכוד עם פייגלין מצביע היטב עד כמה שמאלה נטתה התנועה. לנתניהו וסובביו יש סיבות אישיות להתנגד לפייגלין, אשר ישלול מהם את עמדותיהם – אך מדוע יתר מאות פעילי מרכז הליכוד מתנגדים לו? סקרים מצביעים כי קידומו של פייגלין למקום ריאלי ברשימת הליכוד יסייעו לתנועה בקלפי, אך מרבית הפעילים בוחרים להאמין כי פייגלין יהיה רע לליכוד. הטענה הנפוצה היא: פייגלין ישנה את עמדת הליכוד באופן מהותי, ואנו מעדיפים את הליכוד “שלנו” על פני הליכוד של פייגלין, אפילו אם סוף סוף יהיה מדובר בתנועה ימנית באמת.

יש הבדל עצום בין ליכוד עם פייגלין במקום ה20 לבין ליכוד עם פייגלין במקום ה1. חבר כנסת ימני מובהק במקום ה20 יסייע למפלגה, אך ימני אנטי ממסדי בראש הרשימה יבריח מצביעים רבים. אולם ניתן לטעון כי פייגלין ברשות הליכוד יוביל למיטוטן של המפלגות הימניות הקטנות, וייצור תנועה ימנית אמיתית בעלת כוח בישראל. יהיה אשר יהיה, פייגלין בקושי נכנס לרשימת הליכוד וספק אם נראה אותו עומד בין ראשיה בכנסת הזאת או הבאה. חוכמת מעשה חתרנותו תחת הליכוד מוטלת בספק. מצד אחד, חבר כנסת ימני באמת ברשימת הליכוד הינו רב ערך בהרבה מחבר כנסת ימני במפלגה קטנה. מצד שני, אם יקים פייגלין מפלגה משל עצמו, הוא יוכל למשוך אליו מצביעים ימניים רבים ולהשיג מקום מכובד בכנסת. עם זאת, בבחירות העדכניות, מדובר בדיון תיאורטי בלבד.

ליברמן איננו גרוע כפי שהוא נשמע. אומנם מדובר בדמגוג הנתמך בידי רמאים פיננסיים, אך יש לו היסטוריה עקבית של התנגדות למהלכי השמאל. לפחות בכך הוא עקבי יותר מנתניהו, אשר תמך בממשלתו של שרון עד ליום הפינוי מגוש קטיף. עוד לזכותו, ליברמן התנגד עד כה באופן מרשים לכל ניסיונות הקרמלין להפוך אותו לסוכן.

ש”ס ויהדות התורה נהנות מציבור מקובע שמצביע בשבילן ויהי מה. לפחות נכון לעכשיו, שתי המפלגות מתנגדות לויתור על מזרח ירושלים, אך לבטח יחזרו בהן בתמורה לשוחד הרגיל – בדיוק כפי שעשו בגוש קטיף. הצבועים אשר מסכימים לכיבוש הפלסטיני של הר הבית, כבר ימצאו איזה פסק הלכה בכדי להרגיע את נפשם – ויסכימו גם לחלוקת ירושלים. חשוב עוד לזכור כי גם ש”ס וגם יהדות התורה תומכות בפינוי יהודה ושומרון.

ככל הנראה, אין זה משנה מי ייבחר. כולם ימשיכו באג’נדת התבוסתנות המוכרת לנו מזה שנים רבות. הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות בכנסת הנוכחית, הוא להפוך אותה לפלטפורמה אמיתית להשמעת דעות ימניות. נכון להיום, המקבילה הימנית של שלום עכשיו, לא רק שנאסרה מהכנסת, אלא אף הוצאה אל מחוץ לחוק. אך לפחות דמויות מרכז-ימניות יכולות לנכוח בכנסת. דבר זה יקנה לדעות הקונסרבטיביות במה רחבה יותר, ואוזן קשבת. דעות המושמעות על בימת הכנסת משום מה נתפסות כיותר אוטוריטטיביות. במקרה הטוב, יתאחדו הימנים האמיתיים של הכנסת ויעשו כל שביכולתם לפחות להאט את התאבדותה של ישראל.

כיום אין לנו באמת מפלגה ימנית בכנסת מבין המפלגות המובילות. אך גם אין צורך באחת כזו. בחברה הישראלית הקטנה, מפלגות חדשות מפנות לעצמן מקום של כבוד במהרה, ובמקרים שונים כבר הצליחו לגייס תמיכה מרשימה. מי היא האלטרנטיבה הימנית? נא להכיר את מפלגת “ארץ ישראל שלנו” (כלומר, שלנו, ולא שלהם) בראשות ברוך מרזל ודב וולפא, הימנים האחרונים שעוד נותרו בישראל. במדינה נטולת פוליטיקאים ימנים, הצבעה לשני הטיפוסים התמוהים הללו יכולה להיות האופציה טובה ביותר שלנו. לפחות מדובר באנשים ישרים – תכונה שקשה לומר על מישהו היום בכנסת. מרזל, בעבר יד ימינו של מאיר כהנא, הינו יוצא הישוב היהודי בחברון, האיש מאחורי אינספור הפגנות ימין, אדם בעל מוניטין נקי שיצדיק כל קול שישולשל לתמיכתו. הרב דב וולפא, חב”דניק מרדן שזכה לברכתו של הרבי לחיות בעוני ולסייע לעם ישראל, עומד ללא ספק במוניטין שלו. מדובר באיש שעמד מאחורי הקריאה לפעילי חב”ד באשר הם לפעול בהתאם להוראת הרבי ולזעוק “מדינה פלסטינית – סכנה ליהודים”. וולפא הוא איש תעמולה שדרבן את חיילי צה”ל לסרב לפקודת הגירוש הבלתי חוקית, וללא ספק מגלם את מופת הציונות הדתית החב”דניקית. מרזל ווולפא אומנם לא ישנו דבר בפוליטיקה הישראלית, אף אחד לא יכול לשנות אותה כעת. לפחות הצמד הזה יתגמל אתכם בטוב ביותר בעבור קולכם.

האם הצבעה למרזל-וולפא מפלגת את מחנה הימין, ובכך מובילה לאיבוד קולות? אומנם דבר שכזה יקרה, אך מפלגות ימין אחרות הן אלה שהחלו בכך. הציונים הדתיים התקוטטו ביניהם על ארבעת המנדטים הצפויים, ומולדת התנתקה מגוש הבית היהודי. המפלגות החרדיות נכשלו להתאחד, על אף ההבדלים המלאכותיים ביניהן. הימין החילוני – הליכוד, וישראל ביתנו מתחרות ראש בראש, ומאבדות קולות רבים לקדימה.

אם קדימה בדרך למעלה, היא תוכל להקים ממשלה יחד עם השמאל הקיצוני, והערבים. פלישה לעזה או מתקפה באיראן תעלה את קרנה של קדימה. (מאמר זה נכתב לפני הפלישה לעזה). התקשורת אוהבת להכפיש ללא הרף את מנהיגה הפתטי של הימין- נתניהו, מה שמשקף על כלל קהל בוחריו. סקרים שקריים המנבאים ניצחון לשמאל הם עוד כלי רב עוצמה להנאת בוחרי הימין מלהגיע לקלפי. לימין יש נטייה להצליח בסקרים ולהיכשל בקלפי. כנראה שקהל המצביעים אינו באמת רואה צורך להגיע או לעמוד במילתו ברגע האמת. אחוז ההצבעה הגבוה בקרב הערבים תמיד מפתיע את התקשורת. אם הסקרים משקרים, ומפלגות הימין באמת ישיגו את הרוב, אז סיכון שני אחוזים מהקולות למפלגות הימין השמרני – מרזל וולפא, הוא סיכון מחושב ומשתלם.

הימין יכול לזכות בבחירות אך להפסיד את הממשלה. בתרחיש בו מפלגות ימין ודתיים ישיגו רוב בכנסת אך קדימה תהיה המפלגה הגדולה ביותר, לבני תהיה זו שתקים את הממשלה. מבחינה תיאורית, על ש”ס לסרב להזמנתה, כך שבמידה והיא תיכשל, הליכוד יוכל להקים את הממשלה במקומה. בפועל, ש”ס מבינה היטב את כוח המקח שלה, ותתמוך לבטח בלבני, אשר תיתן לתנועה הטבות רווחה כלכליות הרבה יותר נדיבות מנתניהו הקפיטליסט. במשבר הכלכלי, בו הקצבאות לחרדים המובטלים מתמעטות, ש”ס תסכים לבגוד בעמה עד למידה רבה ביותר בשביל כסף.

במובן מסוים, אולי עדיף לנו שהליכוד ייכשל. ממשלת ליכוד תמשיך בתהליך השלום בדיוק כמו קדימה – ראו כהוכחה את הסכמי וואי וחברון. אך ליכוד באופוזיציה יקשה מאוד על קדימה לבצע כל ויתור לערבים, ויקים קואליציה בכנסת נגד הנסיגה.

בין אם ינצח השמאל או הימין המדומה, אנו זקוקים לכמה שיותר ימנים כנים, ישרים ולוחמניים בכנסת. אל מול הימנים המדומים אשר בפועל נכנעים לכל דרישת כניעה פלסטינית, אנו זקוקים לאנשים כמו מרזל וולפא שיספקו אלטרנטיבה אמיתית.

הבית היהודי גם הוא אופציה סבירה, ואם אתם נוטים לכיוון המיינסטרים, גם ליברמן עדיף על פני השאר.