החמאס

מה היא בעייתה של ישראל עם החמאס? דרישותיו של הארגון אינן מופרכות: אם ישראל עזבה את עזה, אז שתפתח את מעברי הגבול. ישראל מסרבת משלוש סיבות. הראשונה , סיבה חסרת היגיון, היא שהממשל הישראלי אינו אוהד את ממשל החמאס הדתי-קנאי, ומספר פוליטיקאים מהשמאל השקיעו כבר יותר מדי מאמצים בפת”ח. סיבה שנייה, תאגיד הגז הבריטי מתקשה לפתח את שדה הגז מול חופי עזה תחת שלטון החמאס – ואת האינטרסים של החברה מייצג אהוד ברק. סיבה שלישית, בידוק כלל הסחורות שנכנסות לעזה הינו דבר בלתי אפשרי – וחמאס ינצל זאת בכדי להבריח נשק.

בטיעון האחרון יש שלוש בעיות. אחת, ישראל כבר מפעילה במחסום ארז סורק משאיות ענק, ויכולה להציב עוד כדוגמתו בשאר המעברים. שתיים, ניתן לחייב את העזתים לשלם בעצמם על הבידוק, מדובר בדרישה הגיונית שנהוגה בכל העולם. שלוש, הברחות הנשק לא מהוות בעיה לכשעצמם.

חמאס בונה את טילי הקסאם מצינורות ביוב ודשן, ולכן ישראל כבר אסרה אפילו ייבוא דשן על בסיס אמוניה לרצועה. ההברחות בדרך מצריים הן הרבה יותר קלות מאשר דרך המעברים עם ישראל. מעבר לכך – תנו לחמאס לצבור נשק. הבעיה אינה כמות הנשק, אלא נכונות החמאס להשתמש בו. ישראל יכולה בקלות להניא את רצונם של הפלסטינים משיגור רקטות אם רק היא תתחיל להגיב באופן הולם לכל שיגור. נכון שבזמן המבצע בעזה החמאס לא חדל מירי על ישראל, אשר היווה את התגובה הגרועה ביותר שהוא יכול היה לספק. אך מאחר ולא הייתה לארגון כל אופציה אחרת, ומבחינתו היה מדובר בהתנגדות בירי רקטות לעומת הפסד תודעתי, הוא בחר בשיגור הרקטות. אם הגבול עם ישראל יהיה שקט, חמאס לא יוכל להסביר לקהל בוחריו מדוע הוא ממשיך לירות ולהביא עליהם סבל ממכות תגמול.

החמאס

בשונה מפושעי הפת”ח עימם בחרה ישראל לנהל משא ומתן, החמאס הוא ארגון כנה, אמיץ, וצפוי. הוא באמת פעל נגד פלגים פלסטינים שונים בכדי לעצור אותם מירי על ישראל, ובכך ניסה לשמר את הפסקת האש. הפת”ח אינו מסוגל לאכוף סדר בגדה אפילו עם סיוע מאסיבי מצה”ל, אך החמאס מהר מאוד השליט סוג של חוק וסדר בעזה. הפת”ח נכנע לישראל, אך פעילי החמאס נלחמו בה בגבורה בקרבות אבודים מראש. מנהיגי הפת”ח משקרים באוזניהם של ישראל והמערב בדיבורים מפליגים על שלום ודו קיום, ואז פונים לקהל הערבי בשפת שנאה והסתה שונה לחלוטין. לעומתם, מנהיגי החמאס הם כנים: הם לא מבטיחים לישראל שלום נצחי, מאחר ודבר זה הינו בלתי אפשרי מצד אחד, ונוגד את החוק האסלאמי מצד שני. אך הם מציעים את הדבר הבא שמאפשרת להם דתם – הפסקת אש ארוכת טווח.

בשיא הפלישה הצבאית לעזה, כאשר מצריים דחקה בחמאס לקבל על עצמו הפסקת אש של 15 שנה, חמאס הסכים לשנה אחת בלבד. דבר זה מלמד רבות על דבקותו של חמאס במילתו. גם במצב הנואש ביותר, הארגון לא שיקר בכדי להציל את עצמו.

הממסד הישראלי מנפנף ללא הרף בעובדה שהחמאס דוחה את קיומה של המדינה היהודית. כמובן שהוא דוחה אותה. כל מוסלמי על פני כדור הארץ דוחה אותה. ההבדל היחיד הוא שהחמאס מוכן להודות בכך.

רק דיון ישיר מול החמאס יוליד הסכם מחייב אשר יתאר בבירור את מחויבותו של כל אחד מהצדדים. היעדר הסכם שכזה הוליד ציפיות שונות בהפסקת האש של 2008, אשר התמוטטה לבסוף תחת האשמות הדדיות.

מוקפת ב300 מיליון מוסלמים, וניצבת בפני עולם עוין רווי אנטישמיות, ישראל לעולם לא תתקיים בשלום מוחלט. אך לשם הפסקת אש ארוכת ימים עלינו לבחור בפרטנר אמין- החמאס.