אינני חסיד של תיאוריות קונספירציה, אך משהו אינו כשורה עם יחסי ישראל ורוסיה אל מול ארה”ב.

מנהיגי ישראל רוקדים לפי המנגינה האמריקאית עד למידה נדיבה ביותר. בעבר הסתמכה ישראל על צרפת וברית המועצות הרבה יותר מאשר שהיא מסתמכת כיום על ארה”ב, אך מעולם לא נכנעה לגחמותיהן. כאשר מתבוננים בסחבת המתמשכת ובמאמצי החבלה של ממשלת ישראל בתהליך השלום, בזמן שכמעט שהכל כבר סוכם מול הפלסטינים, המסקנה היחידה הינה שישראל מצויה תחת לחץ אדיר לא להגיע להסדר. ללא ספק היה צורך בלחץ אדיר בכדי לשבור את יצחק שמיר, לשעבר מנהיג ארגון הלח”י הטרוריסטי, ולהחתים אותו על הסכם השלום. אילוץ מנחם בגין, מנהיג ארגון הטרור – האצ”ל, לוותר על סיני בקמפ דיוויד, וודאי שהיה מטלה קשה לא פחות. אך לפחות במקרה של בגין היו טיעונים מוצלחים בעד ונגד ההסכם, והויתורים שהסכים להם שמיר היו פעוטים, וסימבולים לכל היותר. ניתן לחוש כי הלחץ שהופעל על אולמרט היה מסוג אחר – אותו הלחץ שגרם לאריק הבולדוזר לשנות בפתאומיות את הגישה בה דגל כל חייו, ולהרוס את גוש קטיף במקום את העיר עזה.

אולמרט החל את המבצע בעזה תחת הסכמה אמריקאית, והסיג את הצבא תחת הוראה אמריקאית. הוא הורה על הפסקת אש מול חמאס על מנת לאפשר לקונדליסה רייס לקיים פגישה נינוחה עם המלך עבדאללה, והמשיך לנהל משא ומתן תחת אש כפי שדרשה.

אותו הדבר עם רוסיה. פוטין, כביכול לאומן ופוליטיקאי אנטי אמריקאי, המשיך את ההסכם שנחתם עם ארה”ב ב93′ למען פירוק המאגר הגרעיני של רוסיה, ומכר לה את האורניום והפלוטוניום שנותר. העסקה הינה נושא רגיש ביותר ברוסיה, בעוד ש”המגן הגרעיני” בו התהדרה המדינה בעבר, נמכר בחתיכות לשטן הגדול. לא שלפוטין אכפת במיוחד מהסכם מעורפל בן עשור: פוטין ביטל למעשה את הסכם CFE, הסכם מאזן הכוחות הקונבנציונאלי באירופה, מבלי באמת לפגוע באינטרסים אמריקאים.

בסוגיית הטילים הבליסטיים, הממשל האמריקאי למעשה סייע פוטין. בוש התעקש להציב סוללת ליירוט טילים בליסטיים במזרח אירופה, מערכת חסרת כל רלוונטיות צבאית, שהתועלת היחידה שניתן להפיק ממנה הינה פוליטית: הגברת אחוזי התמיכה של פוטין מבית, ומתן סוגיה אנטי אמריקאית רלוונטית לשלהב סביבה את ההמונים.

הממשל האמריקאי כמעט ולא הגיב למלחמה בצ’צ’ניה, אשר בפועל הייתה טבח מזעזע. כאשר הKGB פוצץ בתי מגורים והאשים זאת על הצ’צ’נים למען עילה למלחמה, הממשל האמריקאי שמר על שתיקה על אף שהעדויות לתרמית היו אדירות.

מעט לאחר מכן, התרחש הפיגוע התמוה במגדלי התאומים, וארה”ב פלשה לעיראק. מחירי הנפט הרקיעו בהתאם, ועימם רווחיהן של חברות הנפט.