הפטריוטיות יכולה להגדיר את זהותו של היהודי בארץ, אך לא בגולה. פטריוטים לא נוטים להתגורר מחוץ למדינתם, לפחות לא מרצונם. אומנם יש יוצאים מין הכלל, אך ילדיהם של היוצאים מהכלל כמעט ותמיד זונחים כליל את הפטריוטיות ונטמעים בחברה הזרה.

החינוך הישראלי ומסכת הויתורים של ממשלות ישראל הרסו כליל את הפטריוטיות בכך שלימדו כל יהודי על חשיבות האדמה בעיני הערבים, והפגינו את נכונות הממשלה להכיר בכך. היהודים למדו לכבד את פטריוטיותם של הערבים ולבוז לשלהם.

ליבני הינה ימנית אתיאיסטית חסרת עמוד שידרה טיפוסית. על אף שנולדה למשפחה ימנית קיצונית, והייתה ימנית ביותר במהלך מרבית חייה, ליבני נטשה כליל את דרכה הישנה. ומדוע לא בעצם? ללא אמונה בתורה, משנתו של ז’בוטינסקי הינה לא יותר מדעה פוליטית ברת שינוי – לא אמת אלוהית החקוקה באבן.

ליבני שינתה את דעותיה מקיצון לקיצון לפחות פעמיים בעבר. היא מיתנה את דעותיה הימניות על מנת להצטרף למוסד, מעוז שמאל מובהק. היא השתנתה עוד יותר בקיצוניות כאשר מונתה לשרת החוץ. לאחר סדרת מפגשים חשאיים עם פלסטינים “שוחרי שלום”, שמרביתם התקיימו ביפו, לבני גוירה כליל לחסידת שלום. מ”שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן”, לבני דוגלת כיום באפס גדות ליהודים. ממדינת ישראל הכוללת בתוכה את ירדן והגדה, לבני כיום מאמינה כי ראוי שישראל תתקיים בלבד על רצועת החוף הדקה של מדינת תל אביב.

כאישה, קל מאוד להשפיע על לבני. מפקדיה מהמוסד, עמיתיה הפלסטינאים, ואריק שרון, הצליחו כולם לשנות את דעתה ועיצבו אותה מחדש כרצונם. לבני העידה בפני ועדת וינוגרד שהיא האמינה לאולמרט כאשר הבטיח שמלחמת לבנון לא תתארך מעבר למספר ימים. היא בוחרת באמונה אפילו כאשר זו מגוחכת: היא סיפרה בכנס דבוס שהיא תמכה בתוכנית ההתנתקות של שרון “על מנת לתת הזדמנות לשלום”, על אף שזה הרס את חייהם של 9000 יהודים, הרס את תקוותם של מיליוני יהודים – הכל בכדי לבחון סברה סוציולוגית מופרכת.

לבני היא אומנם פטריוטית, אך הפטריוטיות שלה מעוותת לחלוטין.