שר החוץ הרוסי לברוב הכריז על כוונת רוסיה לספק סיוע כלכלי לפלסטינאים בעת ביקורו של עבאס במוסקבה. מאחר וכהונתו תפוג ב9 לינואר, נראה כי זהו ביקורו הרשמי האחרון – ובעיקר בצ’צ’ניה.

התמיכה הרוסית בפלסטינים תתבטא בעיקר בפאן הצבאי. בשפה הביטחונית בה השתמש לברוב, רוסיה תתמוך “מנגנוני הביטחון” של עבאס. מנגנוני הביטחון היחידים של הפת”ח להם אנו רואים ביטוי בישראל, הם פיגועי טרור: רבבות שוטרי פת”ח נופשים בבתי הכלא בישראל בגין פעילות טרור. אף לא מחבל פלסטיני אחד נעצר בידי שוטרי הפת”ח. מעט הטרוריסטים אשר כן נהנים מתנאי כליאה נוחים ברשות נעצרו בידי ישראל והוסגרו לפת”ח.

סיועה של רוסיה לפלסטינים אינו קשור כלל לדאגה הומניטארית. הרוסים מעולם לא שלחו מזון או סיוע הומאניטארי כלשהו למחנות הפליטים הפלסטינים, אך הם כן שואפים “לשיתוף פעולה בטחוני”. במילים פשוטות, הרוסים רוצים דריסת רגל על גבולה של ישראל. על מנת להשיג מטרה זאת, הם הבטיחו עשרה מטוסי מיג 29 לממשלת חזבאללה בלבנון בחינם, ובסיס ימי ענק בגודלו נבנה בימים אלה בנמל טרטוס בסוריה. בבסיס יוצבו שלל טילי נ”ט מסוג אס-300 ולאחר מכן אס-400 אשר יוכלו להגן על מרבית סוריה כנגד מתקפות תגמול ישראליות. תחת מטריית הגנה רוסית, סוריה תוכל לפתח נשק גרעיני ללא חשש.

סיועה של רוסיה למזרח התיכון כולל גם מערכות טילים מסוג TOR-1M לאיראן ותוכנית גרעינית משותפת עם מצריים.

ההתפשטות הרוסית מתרחשת חרף בעיותיה הכלכליות הקשות של המדינה. הכלכלה הרוסית מסתמכת על גז, נפט ומשאבים טבעיים כמעט כמו ערב הסעודית. רווחי נפט וגז מהווים כ60% מהתקציב הרוסי (שניהם בדרך מיסוי עסקים שמשגשגים מרווחי נפט גבוהים). במהלך שנות הזינוק ברווחיות הנפט, הממשלה הרוסית צברה מאגרי כסף, אך אלה מתמעטים במהרה כיום שמחיר הנפט צנח.

במקום לתת את תשומת הלב למדינתם וכלכלתם, ממשלת פוטין-מדבדב הפכה עוינת ביותר. מבית, תיקן המשטר את חוקי הבגידה: החוק החדש כולל בקלות את כל מתנגדי המשטר. מוסד המיסוי רודף עסקים מוכי משבר: התקשורת הרוסית המגויסת מאשימה את בעיותיה הכלכליות של המדינה על העלמת מס המונית במקום על השפל הכלכלי. בארצות השכנות, רוסיה מנהלת מבצעים צבאיים נגד גאורגיה, ולאחרונה היא חסמה את אספקת הגז לאוקראינה. מונופול הנפט הרוסי, גזפרום, סרב לשלוח גז אסייתי לאוקראינה, וחייב אותה לרכוש גז במחיר גבוה בהרבה מזה שמוצע לשאר מדינות מערב אירופה.

רוסיה לא יכולה לזכות בנאמנותן של מדינות מתקדמות. אלה או שלא מעוניינות ברוסיה, או שהן מעדיפות יחסים עם המערב, ולו רק משיקולים כלכליים. לרוסיה אין דבר להציע לערב הסעודית או לאיחוד האמיריות הערביות, על כן היא מחזרת אחר המדינות הסוררות של העולם –ונצואלה, עיראק וכו..

כמו בעבר, גם היום אירופה נתונה לבריונותה של רוסיה. גרמניה וצרפת, מנהיגות האיחוד האירופי, תלויות לחלוטין בגז רוסי, בדומה למרבית מדינות אירופה. האיחוד האירופי האנטי אמריקאי מאמץ את רוסיה ולו רק על מנת להקניט את ארה”ב. בפגישת שרי החוץ האחרונה, נציגי נאט”ו דנו בגאורגיה: לא על איך להגן עליה מפני רוסיה, אלא על איך עדיף להתעלם ממנה ולהדק את הקשרים עם רוסיה.

שיתוף הפעולה הגרעיני האמריקאי-רוסי, דילול מאגרי הגרעין וההסכמים לפירוק הטילים הבין יבשתיים כמעט וננטשו כולם. רוסיה איימה להפסיק לפרק את ראשי הנפץ הגרעיניים שלה ולמכור את האורניום לארה”ב, על אף שהעסקה התנהלה חלק במשך 15 שנה. פוטין החל לאחרונה לשלוח מפציצים גרעיניים לטיסות מסביב לאירופה, דבר חסר כל תועלת צבאית אך מעורר פרובוקציה אדירה.

את קשריה ההולכים ומתהדקים של רוסיה עם החמאס, חזבאללה ואש”ף ניתן להבין בהקשר הכולל של מדיניותה העולמית. מאחר ואין לה את המשאבים לקנות את לקוחותיה בסיוע כלכלי, ומאחר שאין לה מה להציע בתחום הסחר, רוסיה שבה לטקטיקה הסובייטית של ליבוי ריבים. מדובר בלא פחות ממעשה פלילי: אם רצונה של רוסיה לא יתבהר לכל, מלחמות אזוריות יצמחו מכך.

סיוע לרשעים כדוגמת איראן ואש”ף זו תמיד דרך זולה יותר מאשר לביים עימותים, והרבה יותר זולה מאשר כל דרך מתורבתת להשגת השפעה בינלאומית.

אלא אם כן רוסיה תתפרק בשנית לאנרכיה פוסט דמוקרטית, היא תמשיך במסעה לעורר מדון ברחבי העולם.