גלות

במהלך ההיסטוריה שלנו, היהודים נטשו בהמוניהם את היהדות מספר פעמים. מאז עגל הזהב, הפגאניות הפושה של עידן שופטים, ועד להערצת כוכבי הקולנוע של ימינו, היהודים נפלו לא פעם מרוממות מעמדם הדתי. יהודים רבים ברכו על הרפורמה ההלניסטית של אנטיוכוס. היהודים בתפוצות העולם הרומי התערו עם הפגאנים. הוכחה לכך הינה רשימות תורמים שנחקקו על קירותיהם של בתי כנסת שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות, אשר כוללות שמות פגאנים רבים. התנועה הרפורמית המודרנית אינה יוצאת דופן. היהדות עברה תהפוכות רבות במהלך ההיסטוריה: מהסגידה הליברלית במזבחות ביתיים – ועד ליהדות המקדש, משם לסגידת בית מקדש נטול ארון ברית והנוכחות האלוהית, וסופה בנביאים וקץ התקשורת הישירה עם האל. בית המקדש השני טומא, וחולל בידי פגאנים כדוגמת פומפיי, ולאחר השמדתו הפכה היהדות לדת רבנית נטלת מקדש. אלה ייסדו ב-גלות את יהדות “השולחן הערוך” –דת של חוקים ומצוות אשר מגוננות על כל מצווה בחומה של מצוות, אותה מקיפה חומה נוספת. אך ישנו הבדל קריטי: בכל פנייה, היהודים נותרו נאמנים לעיקרון עבודת האל, וכל השינויים נעשו על מנת לאפשר ליהודים להסתגל למצב החדש, תוך קידוש ה’ ככל שניתן. אך התנועה הרפורמית אינה טרודה כלל ביהדות. למעשה מדובר בתנועה אתית שלווה מושגים יהודיים משוללים מתוכן לשירותה. היהדות הרפורמית הינה “יהדות” כשם ששפת הסלנג בבתי הכלא ברוסיה, אשר מלאה במילים עבריות, קשורה לעברית המקראית. מטרת היהדות הרבנית הייתה לאפשר ליהודים נטולי מקדש לחיות כיהודים עד כמה שניתן. מטרת הרפורמה היא לאפשר ליהודים להתבולל ולחיות כאמריקאים.

השמדתה של הזהות היהודית בקנה מידה אדיר בידי היהודים עצמם גם היא אינה חדשה. מרבית היהודים סרבו לעזוב את מצריים עם משה, את בבל עם עזרא, או את ארה”ב לטובת ישראל. בימיו של נחמיה, היהודים ניהלו נישואי תערובת ללא הרף. אך גם היום אנו עדים למגמות חיוביות: קונסרבטיבים רבים מתחילים להתנגד לגמישות היתר של הרפורמים, ונוטים לעבר האורתודוכסיה. האוכלוסייה הדתית בישראל ובמערב צומחת. אך הפרופורציה כיום שונה לחלוטין.

הגלות

למרות נטייתם של היסטוריונים להגזמה, היהודים היוו אחוז מכובד של העולם המתורבת בעבר. הנוכחות היהודית באירופה הייתה משמעותית עוד לפני 70 שנה. לפני כמאה שנה, מספר היהודים והערבים בעולם היה בערך שווה, כ20 מליון לכל צד. כיום, הערבים מונים כ300 מיליון, פי עשרים ממספר היהודים. מפער כזה לא באמת ניתן להתאושש. מעבר לכך, שבזכות הגלובליזציה, הניידות, והפתיחות, הקיום היהודי נמצא בסכנה. בעת העתיקה, ההתבוללות הייתה איטית: חלק מהיהודים התנצרו, וחלק נכנסו לדת דרך גיורים ונישואין. המגמה הייתה איטית, מה שנתן ליהודים מספיק זמן להסתגל, להגיב, ולהתאים את היהדות לאילוצי הזמן. אך כיום אין אנו מסוגלים להתמודד עם מהירות ההתבוללות: כלל יהדות ארה”ב נעלמה תוך כשני דורות בלבד, כאשר אחוז נישואי התערובת בקרב אתיאיסטים עומד על כ90%.

יוצא בזאת שהתוכנית האלוהית ליהודים היא או להיעלם כעם, או להתקיים בישראל בלבד. התרחיש המשיחי מצריך מכלל היהודים לחיות בישראל. התורה הכירה במלך כורש כמשיח למרות שמרבית היהודים סרבו לשוב לישראל. המשיח לא חייב להשיב את כולם. יש שתי דרכים להבטיח שכמעט כל היהודים ישובו: הכריחו את כולם לשוב, או הכריחו את אלה שלא שבים להיעלם. היהודים סרבו לאופציה הראשונה, כך שנראה שאנו עדים לשנייה.