היועץ לביטחון לאומי של אובאמה, הגנרל ג’יימס ג’ונס, הוכיח לאחרונה פעם נוספת את בורותו האדירה. ייתכן והגנרל באמת מבין בכל הקשור בלוחמה קונבנציונאלית – למרות שלא בטוח – בזכות שירותו בוייטנאם שארך לא יותר ממספר חודשים. הגנרל ג’ונס מבקש לדחוף את פתרונו לבעיה הפלסטינית: צה”ל יתפנה מהגדה וכוחות נאט”ו ייכנסו. ההצעה מבהירה היטב את בורותו המוחלטת של הגנרל ג’ונס בכל הקשור ללוחמה בטרור.

צה”ל הוא הצבא היחיד בעולם שהצליח לגבור על הטרור: ממצב שקרב את ישראל למלחמה כוללת בין 2000-2003, לשקט מופתי כיום. הצלחתו של צה”ל נשענת על שני גורמים: מודיעין מצוין וחופש פעולה. צה”ל מפעיל אין ספור מרגלים ומודיעים ערבים, החל בנהגי מוניות וכלה בחברי ממשל פלסטינים, אשר מלשינים על אחיהם המתכננים פיגועים. חלקם עובדים תמורת כסף, אחרים נסחטים באיומים. המשטרה הערבית של צה”ל (המסתערבים) , היחידה לטיפול בערבים, עושה דברים שגורמים לכלא גואנטנמו להיראות כמו גן ילדים. אין פלסטיני אחד, אם זה איש מהרחוב או חבר קבינט, אשר חסין מפני הצעירים היהודים ביחידת המסתערבים. זה אולי לא דבר יפה ונחמד, אבל אוטובוסים מתפוצצים זה אף פחות נחמד.

שלא כמו צה”ל, נאט”ו אינו מבין דבר באיסוף מודיעין. בנאט”ו אפילו ואין כמעט מתורגמנים ערבים. אין שום סיכוי שחיילי נאט”ו יענו בכיר פלסטיני עד שזה יספר להם מידע מציל חיים. הם לא יסחטו פלסטינים בכפרים מוכי טרור ויאיימו לגרש את קרוביהם. חיילי נאט”ו לא יסכנו את חייהם מידי לילה בפשיטות על מעבדות ייצור חומרי נפץ מאולתרים. הם לא יעשו את אלפי המבצעים הקטנים שלא שומעים עליהם ברדיו, ושרק בזכותן יש שקט. הסיבה הפשוטה היא שזה פשוט לא מעניין את נאט”ו.

הצבא האמריקאי, המוצלח מבין חילות נאט”ו, אינו מצליח לגבור על הטרור בעיראק למרות נוכחות מאסיבית בשטח ושיתוף פעולה עם הממשל העיראקי. הכרזות הניצחון שנשמעו לפני מספר חודשים עקב השקט הזמני שהשתרר, נזקפות אך ורק להחלטתו של ארגון אל-סדר לחדול זמנית מפיגועים על מנת לזרז נסיגה אמריקאית. ייתכן מאוד ומאחורי כל הסיפור עומד הסכם בין ארה”ב לאיראן שזאת תורה למיליציות השיעיות לחדול מפיגועים בתמורה להעלמת עין אמריקאית מתוכנית הגרעין שלה וריסון ישראל מפני תקיפה באיראן. צבא ארה”ב נכשל בלוחמה בטרור בלבנון, סומליה, וייטנאם ושאר מקומות. אין שום סיבה להאמין שהוא יצליחו בגדה.

חיילי נאט”ו אינם שונים כלל ממשקיפי האו”ם שנכשלו בסיני ב1967 וכעת בלבנון. תחת אפו של יוניפי”ל, חזבאללה שילש את כוחו ואת מאגרי הטילים שלו בדרום לבנון וכעת הוא חזק בהרבה משהיה בעת המלחמה ב2006. הפלג האיטלקי ביוניפי”ל אף חתם על הסכם משלו עם חזבאללה, לפיו הארגון לא תוקף את מתקני האו”ם בתמורה להעלמת עין להברחות הנשק.

הגנרל ג’ונס מבקש לזרז את נסיגתה של ישראל משטחי ממלכתה העתיקה במתן ערבויות מזויפות שנאט”ו יאבטח את השטחים הנטושים. ב1956, הנשיא אייזנהאוור הבטיח את אותו הדבר לישראל – נסיגה מסיני בתמורה לערבות אמריקאית שתעלת סואץ תישאר פתוחה. כאשר מצריים סגרה את התעלה ב1967, ארה”ב לא רק שלא עשתה דבר, היא אף לחצה על ישראל שלא להגיב. הניסיון מוכיח כי אין לסמוך על ערבויות צבאיות, וכי חובה למחות כנגדן בכל תוקף.

היהודי השמאלן הקיצוני, מרטין אינדיק, ביהירותו ובבורותו הרבה, הציע הצעה משלו: ערבות גרעינית בין ישראל לארה”ב. הוא מציע שארה”ב תבטיח לישראל שהיא תפציץ את איראן בנשק גרעיני אם זאת תפציץ את ישראל. ניתן להגדיר זאת כחצי נחמה לנשמות הישראלים לאחר המוות, אשר יצפו במתרחש מהעולם הבא. איראן איבדה קרוב למיליון איש במלחמתה מול עיראק – רווחת העם האיראני אינה חשובה למנהיגיו כשם שהם חפצים בהשמדת ישראל. על כן, ליושב בישראל, ההבטחה האמריקאית אינה אומרת דבר- מה אכפת לנו מה יקרה אחרי שכולנו נמות? מעבר לכך שאם ארה”ב מתנגדת כיום להפגזת מתקני הגרעין של איראן מפחד מהתגובה שתבוא, מה מבטיח שהיא לא תפחד מהתגובה למתקפה גרעינית? תוכניתו של אינדיק הינה דוגמא נוספת לערבויות מזויפות שניתנות כמס שפתיים על מנת לרסן את ישראל – ארה”ב תגן על ישראל על מנת שזאת לא תתקוף את איראן. לא יאמן, אך אינדיק נחשב “פרו-ישראלי”.

עם חברים כאלה, מי צריך אויבים?