החיים בחיפה חוזרים למסלולם וזהו סימן מדאיג. חנויות רחוב נפתחות שוב, אנשים לא מגיבים לאזעקות. מדוע זה לא טוב? כי זה מוריד את הלחץ של הציבור מהממשלה ע”מ לסיים את המלחמה בכל מחיר. יותר משמעותית העובדה שהמתרחש בחיפה דומה למה שקורה בלבנון. גם שם החיים חוזרים לשגרה. התיירים בשנות ה-80 בבירות נדהמו לראות את המסעדות המלאות באנשים מטרים ספורים מהרחובות ההרוסים. אנשים מתרגלים לאלימות. זה מה שקורה גם היום.
האכזריות של תקופת המלחמה נחוצה כדי להטיל את הפחד על האוכלוסייה של האויב. האכזריות שכבר אינה מפחידה היא חסרת משמעות. ישראל מאבדת חיי-אדם וזורעת הרס לשווא. הנקמה הישראלית כבר אינה מטילה אימה על הלבנונים, היא מזינה את שנאת ישראל בליבם.
האלימות המוגבלת אינה מוליכה לשום-מקום. נכון להיום ישראל כבר הרגה יותר ערבים מאשר בדיר-יאסין – אבל שם זה לא היה מלווה בהבעות צער והתנצלויות, והדבר הביא לתוצאה הרצויה. ריסון הכוח של היום עולה ביוקר ולא מניב פירות.
ממשלת ישראל וויתרה על האפשרות להשתבח בהרג בכפר-קנא כדוגמה מרתיעה לכל הציבור הלבנוני שנותן מחסה לפעילי החיזבאללה. תושבי כפר-קנא מילא כבר נהרגו – ישראל הייתה יכולה לנצל את מותם, אך אולמרט התנצל ופספס את ההזדמנות.
במלחמות תמיד נהרגים. לפעמים דווקא מימדי ההרג האימתני עוצר את המלחמה. על תהרגו לשווא– נפחו את המלחמה להיקפים שהאויב אינו מסוגל לשאת. אל תשימו לב לתקשורת, ואתם תראו – זה יביא לסוף הלחימה.