מייקל ג’קסון

גם אם חוסיין אובאמה לא ייבחר להיות נשיא ארה”ב, עצם העובדה שהוא הגיע עד הלום מטרידה מאוד. אפילו אם אובאמה ייכשל עתה ברגע האחרון בשל צבע עורו, הוא עדיין עשה את תפקידו – להרגיל את הבוחר האמריקאי לרעיון שזר דמגוג יכול למלוך עליו. ההצבעה לאובאמה שוברת מספר דפוסים קוגניטיביים בקרב האמריקאים: הגזעני (ואל תגידו לי שאין לכם שום בעיה עם זה שבתכם תתחתן עם אדם שחור), הדתי (פרוטסטנטים ואתיאיסטים מצביעים למוסלמי שהפך לנוצרי קיצוני), והלאומני (ארה”ב מצויה במלחמה עם שתי מדינות מוסלמיות).

החלק החשוב ביותר בהצלחתו של אובאמה היא שהיא מסמלת את היפרדותה של ארה”ב מערכיה המסורתיים. המדינה לא מתעקשת עוד על זהות תרבותית. אך חברות נבנות סביב זהות זו, ומתפוררות בהיעדרה. ארה”ב שלאחר אובאמה תהיה שונה מקודמתה. לאחר אובאמה, הדיון על הגירה בלתי חוקית מאבד כל הגיון: עם זר בתור נשיא, אין לארה”ב שום סיבה מוסרית לא לאפשר לעשרות מיליוני זרים לשטוף אותה כפי שהברברים שטפו את האימפריה הרומית. מזכויות מקרקעין ועד קצבאות סוציאליות, הברברים המודרניים משתלטים על ארה”ב.

אובאמה לא יהיה בהכרח אנטי אמריקאי או פרו מוסלמי. באופיו הוא דומה דווקא ליהודים: אדם ללא שורשים אשר מתעב את שיוכו הלאומי-דתי, ומוכן בשמחה לשרת תחת כל אדון חזק. לא חסרים יהודים אנטישמים כאלה: קיסינג’ר, מילר, מילבנד, וכו…

מייקל ג’קסון

כמו כן, אין זה חשוב שאובאמה ממשיך בדרכו של ג’ימי קרטר, אדם אנטישמי, שהמדיניות שלו מוכרת כיום ככישלון מוחץ. הבוחר רשאי לעשות טעויות. הבעיה היחידה בבחירתו של אובאמה, היא שארה”ב נכנעה לערכים זרים.

יהיה מעניין לראות האם בחירתו של אובאמה תוביל להיסטריה פופולארית של הערצה בסגנון מייקל ג’קסון, או שמא לאכזבה וכעס במקרה והוא לא יצליח לעמוד בציפיות הגבוהות שהוא הציב לעצמו. האופציה השנייה סבירה יותר מאחר ואובאמה יורש כלכלה בעייתית וחסרת מרפא. עם זאת, הנשיא רוזוולט נותר אהוד גם כאשר המדיניות המגוחכת שלו דרדרה את הכלכלה למיתון.

הבעיות הכלכליות של ארה”ב הוכיחו מועילות ביותר לאובאמה: המצביעים ממעמד הביניים, אשר מבחינה היסטורית היו מצביעי מקיין, רואים עתה באובאמה “משיח מהארוורד”, אפילו שעושרו הרב של מקיין הוא אינדקטור מוצלח בהרבה לכישוריו הפיננסיים מכל תואר אקדמי. אמריקאים ממעמד הביניים אוהבים לדמיין שאדם קוסמופוליטי עם קשרים מוסלמיים ודיפלומה מהרווארד יוריד את מחירי הנפט ויפתור את כל בעיותיהם. בייאושם, הם נאלצים לסמוך בעיוורון על תמיכתם של חבריו המלומדים של אובאמה. כמו כן, הם רואים בו כמי שמוכן להתייצב מול כרישי וול-סטריט אשר הרסו את הכלכלה – כאילו שאובאמה לא מקבל את תרומותיו מהעשירים. אובאמה יאכזב אותם. ציוניו הגבוהים מהארוורד אינם מעידים כלל על כישוריו בנושאים מעשיים, כפי שעולה משיוכיו הרבים לעבריינים וקיצונים.

חינוך מרחיב אופקים, נותן פרספקטיבות חדשות, ומחריב ערכים מסורתיים. בעוד שיותר ויותר מהאוכלוסייה מחזיקה בתואר אוניברסיטאי, החברה הופכת לקוסמופוליטית – מה שגורם לה לאהוב את אובאמה חסר השורשים, ומנגד להשתלח במקיין המסורתי. רבבות מהגרים גם הם תומכים באובאמה, “אחד משלהם”. המהגרים היחידים שלא תומכים באובאמה, הם סינים מסורתיים ורוסים גזעניים.

מייקל ג’קסון

אובאמה חדש בזירה הפוליטית, מה שעוזר לו במציאות בה הבוחרים איבדו אמון בפוליטיקאים שקרנים, בעיקר לאחר עידן הציניות של בוש. הדמוקרטים והרפובליקנים שניהם אחראים למשבר של פאני מיי, והמערכת הפוליטית מושחתת וסגורה לשינויים. אובאמה “האאוט-סיידר” מצטייר בתור התקווה היחידה לשינוי.

המקרה של אובאמה מוכיח בדיוק עד כמה פסולה שיטת הפריימריז. באופן מסורתי, מפלגה בוחרת את מי שיתמודד מטעמה כמענה למתמודד שנבחר במפלגה היריבה. מקיין היה מסוגל להביס את הילארי בקלות, אך על מנת להביס את אובאמה דרוש מתמודד מסוג אחר. בשיטת הפריימריז, הבוחר נאלץ לבחור שני מנהיגים – אם מועמד x ינצח במחנה היריב אז עדיף שמועמד א’ מהמפלגה יתמודד מולו, אך אם מועמדy ממחנה היריב ינצח, אז עדיף לבחור דווקא במועמד ב’.

אובאמה רע מאוד לישראל. הוא מתנגד נחרצות לתקיפה באיראן ומעריץ את האידיאליסט האנטישמי קרטר, אשר גזל מאיתנו את סיני. מבין יועציו הקרובים נמנים אנשים מאוד לא ידידותיים לישראל, אשר דוגלים בזכויותיהם של הטרוריסטים הפלסטינים. העובדה שמרבית יהודי ארה”ב מתכוונים להצביע לאובאמה בצל משבר גרעיני מוכיחה עד כמה לקחי השואה לא חלחלו בקרבם.

http://samsonblinded.org/heblog/538.htm