היהדות

היהדות מאוד כנה בכל הקשור לסוגיות מוסר. היא לעולם לא מנסה לשנות את המנטאליות האנושית. הדיון הנוכחי בישראל אודות מיסוד הזנות הוא פשוט מגוחך: יהודה השתמש בשירותיה של תמר, והיא הייתה לו לזונה. התורה אומנם אוסרת על היהודי למכור את בנותיו לזנות, אך היא מתירה זאת עם נשים נוכריות. על היהודים נאסר לחזר אחר נשים נוכריות, פו הן יסיתו את היהודי מדתו, אך אין כל איסור על ביקור אצל זונה – אחריה אין צורך לחזר ולכן היא לא מאיימת על ההגמוניה היהודית. עם זאת, כאשר מדובר באדם נשוי, ביקור אצל זונה יכול להיחשב בגדר הונאת זוגתו, שכנתו לחיים, שלא לדבר על ניאוף.

קוד הלבוש החרדי היה אופנתי בזמנו לפני כ300 שנה. הוא מעולם לא יועד לשמש מראה ארכאי. מעבר לכך שאין בלבוש דבר מהיהדות – הגויים דאז התלבשו בדיוק אותו הדבר.

היהדות

הרבנים דורשים שאישה נשואה תכסה את ראשה מכיוון שבתורה נכתב שאישה תחת חקירה בעוון אי צניעות הייתה נדרשת לפזר את שיערה מול הכהן. (במדבר פרק ה’) אך התורה מפורשת בדבריה: השיער “פוזר”, ולא “נגלה מתחת לכיסוי ראש”. כלל לא היה כיסוי ראש באותם הימים. מעבר לכך שברוב המקרים האישה זוכתה מכל אשמה מכיוון שמבחן “המים המרים” היה לחלוטין לא מזיק. על כן פיזור השיער לא בא להנחיל בושה (כי האישה זוכתה), כי אם לסמל ענווה וקבלת הדין. מי שפונה לתורה להנחיה בדיני כיסוי הראש, שיידע כי התורה מייחסת לשיער גולש כסימן לצניעות, וכלל לא דורשת פאה או כיסוי.

שיער גולש הוא דבר המושך מינית, ובעת העתיקה הטאבואים המיניים דרשו מאישה לאסוף את שיערה בדיוק כפי שהם דרשו ממנה לכסות את מרפקיה וקרסוליה. התורה נמנעת בחוכמה מחקיקת קוד לבוש: אופנות ומנהגים הם דבר בר חלוף, בעוד שדת עוסקת באמיתות נצחיות. התרת שיערה של אישה בעבר היה בעבורה משפיל כשם שחשיפת ישבנו של ילד בציבור למטרת הלקאה מביכה בימינו. אך כיום המוסכמה הזו אינה תקפה עוד. שיער נשי גולש נמנה כיום מבין הפגנות המיניות הכי פחות בוטות שיש, בטח שבמקומות כמו חוף הים. כיום זה אינו נחשב עוד לדבר בעייתי, ואין שום סיבה שהוא יהווה בעיה. אם היה מדובר בדבר בעייתי, התורה הייתה אוסרת על כך, ומורה לנו כיצד להתלבש – מה שהיא אינה עושה.

היהדות

יהודה חשב בטעות שתמר היא זונה, בדיוק בגלל שהיא כיסתה את עצמה – מנהג שהיה רווח בקרב זונות כנעניות. אהובתו של המלך שלמה בשיר השירים: “הִנָּךְ יָפָה–עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ (רעלה)” – האם מדובר ביהודיה? “אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי”. האהבה הסודית המתוארת בשיר השירים מרמזת גם על התרחשותה בסביבה זרה. למלך שלמה לא הייתה שום סיבה להסתתר בירושלים. דרך אגב, “שולמית” לאו דווקא צריך להיות שם, כי אם תיאור שייכות – “שולמית” – שייכת לשלמה.

אפילו באסלאם כיסוי הראש הוא מיותר: מבקריו של מוחמד דיברו עם נשותיו מאחורי וילון. המסורת הזו הובילה לחג’אב של ימינו (כיסוי הראש המוסלמי), הוילון הפרטי של כל אישה. לא ייתכן שהיהודים יהיו יותר נחשלים מהאסלאם.