רוסיה סייעה להודו עם התכונית הגרעינית שלה על מנת להתנקם בפקיסטאן בשל תמיכתה בכוחות האנטי סובייטים באפגניסטן. רוסיה שקלה להתנקם בישראל באספקת טילי נ”מ לסוריה, בשל תמיכתה הצבאית של ישראל בגאורגיה. סוריה הציעה לרוסיה להתנקם בארה”ב על כוונותיה להציב מערכת טילים בפולין, בכך שתציב מערכת משלה בשטחה. ישראל הפציצה כור סורי בו שהו יועצים מצפון קוריאה. רוסיה מוכרת מערכות נשק לאיראן על מנת להדוף את ההשתלטות האמריקאית במזרח התיכון.

ההבדל בין נשקים הגנתיים לבין התקפיים הינו מלאכותי. מטוסי חיל האוויר ההתקפיים למעשה מתפקדים כהגנה אסטרטגית. איראן משתמשת במתקני נ”מ הגנתיים בתכלית על מנת לגונן על תוכנית הגרעין ההתקפית שלה. האם באמת ניתן להטיל את האחריות על ספקי הנשק? אם כן, האם ראוי שזה יתבצע באמצעות מתקפה ישירה או שמא בדרך חימוש אויביהם של הספקים? מה אם לא ניתן לעשות זאת? סוריה מאיימת על עצם קיומה של ישראל בנשק רוסי, אך ישראל אינה מסוגלת לספק לגאורגיה נשק שיהווה איום קיומי על רוסיה.

חוקים וצדק תקפים רק ברובד היום יומי, בין אדם לחברו. זאת מכיוון שהאינדיבידואל שווה פחות או יותר לחברו בהשוואה להבדלים המהותיים בכוח ויכולת שיטור שבין מדינות שונות. בזירת היחסים הבינלאומיים אין מקום לחוקים, מכיוון שהשחקנים אינם שווים, האינטראקציה מועטה מדי, וחוקים מופשטים וכוללניים אינם תקפים. בזירת יחסי החוץ, על ישראל להכות בחוזקה בכל מקום בו ניתן לעשות זאת, ולהתעלם מזעקות הגויים.