המשבר בין רוסיה לגאורגיה מבייש את סאם האנטינגטון. בתזה שכתב אודות התנגשות הציוויליזציות, הוא טען כי תרבויות הדומות אחת לשנייה אינן נוטות ללחום זו בזו. כהוכחה לטענתו, הוא הציע דוגמאות רבות, ביניהן את רוסיה ואוקראינה, ורוסיה וגאורגיה. בעבור האנטינגטון, העובדה שגאורגיה הינה מדינה נוצרית מובהקת באסיה, הופכת אותה לבעלת ברית טבעית של רוסיה. טעותו משולשת. דבר ראשון, מעבר לעובדה ששתי המדינות חולקות באמונה נוצרית אורתודוכסית, הרוסים והגאורגים שונים מאוד אחד מהשני, ואינם מסתדרים כלל. דבר שני, אין דבר כזה “עם גאורגי”. תושבי טבליסי הינם שונים משוכני ההרים ושונים מהמינגרלים. בעוד ששוכני ההרים זוכים למעט כבוד ברוסיה, המנגרלים אינם אהודים על הציבור כלל. דבר שלישי, תרבויות דומות כן נוטות ללחום אחת בשנייה, ואף נוטות לעשות זאת הרבה יותר מתרבויות שזרות אחת לשנייה. נוצרים אירופאים פתחו בשתי מלחמות עולם בינם לבין עצמם, יחד עם עוד אינספור מלחמות אחרות. היהודים שנאו את השומרונים, שהיו לא פחות יהודים מהכוהן הגדול. אני קורא להאנטיגטון שיעיין בספרו של עובדיה שוחר, בפרק “תרבויות אינן מתנגשות”.

עצם העובדה שגאורגיה, הדומה לרוסיה בתרבותה הנוצרית, פרשה ממנה, רק דרבנה את רוסיה להשתלט על אדמתה. התייצבותה של גיאורגיה לצד ארה”ב הבטיחה את ודאותו של עימות צבאי עתידי. גירושין זה רע מספיק גם בלי שהאקסית תעבור לגור עם האויב.

על כן, החלה רוסיה לחתור תחת עצמאותה של גיאורגיה במדיניות קולוניאליסטית מובהקת: התיישבות. הדרך בה הסתננה רוסיה לגאורגיה הייתה גאונית: רוסיה הנפיקה מאות אלפי דרכונים לאוסטים ואבחזים, תושביהם של שני מחוזות בגיאורגיה. הדרכונים הרוסים הציעו להם הזדמנויות עבודה, וניידות כללית, ותוך עשור נטבעה תחושת שייכות ואחדות גורל עם רוסיה בלבבות שני העמים. אין זה חשוב שהרוסים האתניים מתעבים את האוסטים, האבחזים ובכלל את האסיאתים.

אוסטיה ואבחזיה מעולם לא היו הומוגניות, אלא כללו בתוכם הרבה כפרים גאורגים. עצם הריבונות הגאורגית באזור מפוקפקת. מדובר במדינה שבמשך מאתיים השנים האחרונות הייתה נתונה תחת שלטון רוסי. הגאורגים בעבר טענו לתקדים שנקבע בחבל הארץ קרימאה: הממשלה הרוסית הכירה בכך שברית המועצות ויתרה על האזור לטובת אוקראינה. הגאורגים טענו לזכות דומה על אוסטיה ואבחזיה, שטחים אשר הממשל הקומוניסטי בזמנו הכיר כחלק מגאורגיה. אך כיום פוליטיקאים רבים ברוסיה קוראים שהסכם קרימאה היה טעות, כך שטיעונים של הגיאורגים אינו זוכה לאוזן קשבת.

במשבר הנוכחי, קשה להאמין שהרוסים פעלו כה במהירות. מתרוצצות שמועות רבות על כך שהפלישה הייתה מתוכננת מזה חודשים. הצבא הרוסי, יחד עם בתי החולים באוסטיה, היו מוכנים באופן יוצא דופן בעת מתן ההוראה. אוסטיה, מדינת חסותה של רוסיה, החלה להפגיז את גאורגיה – או לפחות כך טוענים בגאורגיה – ובתגובה פעלו הגיאורגים, בטוחים בעצמם עקב שנים של אימונים תחת חסותו של הצבא הישראלי, בפלישה לאוסטיה. רוסיה התערבה, חיסלה את צבאה הסדיר של גאורגיה, השקיעה יום נוסף בחיסול כוחות מיוחדים, וכבשה למעשה את מדינת חסות האמריקאית.

היקפו של המבצע היה מזערי: מניין ההרוגים בצד הגאורגי לא עלה על 200, ואבידות רוסיות עומדות על כמאה חיילים. המספרים האוסטים עומדים בערך על אותו הנתון. התקשורת הרוסית ניפחה בעשרות מונים את מספר הנפגעים, אך בהסתמך על מספר המאות הבודדים אשר נרשמו כפצועים בבתי החולים, על ספירת הגופות להיות נמוכה בהרבה מהנתון הרשמי. לא יותר מ200 איש, רובם מהמיליציה.

ישנם מספר לקחים שניתן ללמוד מהסכסוך בקווקז. ראשית, התנגשות עתידית בין רוסיה ואוקראינה לא צריכה להתקבל כהפתעה. שתיים, מדבדב ממשיך את דרכו של פוטין. פוטין החל את שלטונו עם מלחמה בצ’צ’ניה, מדבדב – עם גאורגיה. מעצמה כמו רוסיה חייבת להיות עם היד על הדופק כל הזמן, עליה תמיד למצוא אויב, פן ינצלו אזרחיה את השקט לבקר את התנהלות המשטר.

לעולם לא הייתה שום בעיה עם הטבח ההדדי בגאורגיה. הדרישה היחידה הייתה לסיים עם הסיקור התקשורתי. בדומה, ישראל יכולה לעשות מה שהיא רוצה לערבים, בתנאי שפעליה יוגבלו למספר ימים. אין צורך ביותר מכך לטרנספר.

העולם ישתוק אם רוסיה תספח את גאורגיה, אך “כיבושה” של גאורגיה נתפס כמכשול יחסי ציבור, ואייטם תקשורתי. כל דבר אשר נמשך זמן רב מדי, מדרבן את התקשורת להתעורר בצעקות, ומתקבל ברע על מצפונו של העולם המערבי. אבל מצד שני, הכל כשר כל עוד העולם לא נאלץ להודות בפומבי על ידיעתו. אבל עדיין, נוכחות רוסית ממושכת בגאורגיה לא תקפיץ את העולם. אף אחד לא אוהב להצטייר כחסר שיניים. ברגע שיבינו מנהיגי ארה”ב והאיחוד האירופי שהם אינם מסוגלים לעשות דבר נגד רוסיה, הם יעדיפו להעלים עין מהכיבוש מאשר לחזור פעם אחר פעם על מילות ביקורת נבובות. במקרה של ישראל, קיבל העולם המערבי את סיפוחו של הגולן בשתיקתו.

לקח נוסף העולה מהפשרה הוא על ערכם של ידידים. ארה”ב הסיתה את גאורגיה לפעול כנגד רוסיה, אך לא ציידה אותה בנשק הולם להתמודדות אל מול איומיה. הממשל בארה”ב ימחה כנגד צעדיה הדראסטיים של רוסיה, אך הוא אינו מעוניין לשמוע את התאוננותה של גאוריגה. הבטחותיה של ארה”ב הן הבטחות סרק, במיוחד ההבטחות המשתמעות לשתי פנים. לרוסיה יש רקורד הרבה יותר מרשים של התייצבות לצד חבריה בזמנים קשים, והנשק שלהם הרבה יותר זול. על ישראל לשקול טיעונים אלה.

רוסיה בוחרת פעם נוספת באופציה הצבאית מול שכנותיה. הצבא הרוסי זוכה בשנים האחרונות לתקציב גדול יותר. התחדשו הטיסות לאורך הגבול של מפציצים גרעיניים, שודרגו מערכות ההגנה והתקיפה של הטילים הבליסטיים – אלה ועוד מצביעים על כך שרוסיה רוצה מאוד לחזק את תחושת הלאומיות בקרב עמה. משמעות הדבר היא שצריך למצוא אויב. מכונת המלחמה הרוסית אינה מסוגלת לשוב לתפארתה הסובייטית: בעבר היא הסתמכה על כוח עבודה ומוצרי גלם חינמיים לחלוטין. אך כיום רוסיה אינה מסוגלת לשלם משכורות אטרקטיביות למדענים, ולרכוש חומרי גלם במחירי השוק. אפילו כאשר אירופה מממנת את אויבה הגדול ביותר בכך שהיא קונה גז ונפט רוסי במחירים מופקעים, הכסף פשוט אינו מספיק למימון צבא מודרני. התקציב הצבאי של רוסיה עומד על כ2% ממקבילו האמריקאי.

על כן, חזרה רוסיה למדיניות הזולה והאהובה עליה, לעורר בעיות בכל עבר על מנת לזכות בכבוד. גאורגיה, מרכז אסיה, ואוקראינה זוכות להתערבות רוסית (לא שהן לא זוכות להתערבות דומה מצד ארה”ב). אנגולה, אלג’יריה, ונצואלה, קוריאה, איראן, סוריה, מצרים, סין, והודו נהנות מנשק רוסי שממרר את חיי שכניהם. הדרך היחידה לעצור את רוסיה היא כדלקמן: להתנגד נחרצות לכל מהלך רוסי, למכור נשק לצ’צ’ניה, לתמוך בכוחות האופוזיציה בתוך רוסיה, להציב מערכות בליסטיות במזרח אירופה, לבודד את רוסיה בריק דיפלומטי, ולבודד את לקוחותיה על מנת שיבינו שאין רווחיות בסחר עם רוסיה. כל ניסיון לרצות את משטרו של פוטין יחזור להתנקם בעתיד. כמו החזבאללה, פוטין רואה באי נכונותו של היריב לפעול, כחולשה.

לאחר המלחמה הקרה, התפוגג הקונצנזוס העולמי בדבר הצורך בבידודה של רוסיה. אין בכך צורך יותר. כפי שסנקציות אמריקאית כנגד איראן יהיו קשות בהרבה מסנקציות של האו”ם, כך גם סנקציות על רוסיה יהיו יעילות בהרבה אם לא יבזבזו זמן יקר ברדיפה אחר האיחוד האירופי ההססן. אין לצפות מהאיחוד האירופי, אשר מכור נפט רוסי ואיראני, לפעול כנגד שני המשטרים.

בפעם הבאה שאתם רואים אדם ליברלי, צחקו בפניו. המערב הפרוע של הפוליטיקה העולמית עודנו חי ובועט.