בימים של התבוללות מוחלטת של יהודים אתיאיסטים בתפוצות, ה’ היה חייב להציג לנו פתרון. פתרון זה, בין אם תאהבו זאת או לא, הוא מדינת ישראל.

לא במובן הרחב של המילה, הכולל את הערבים והאפריקאים המוסלמים, אלא במובן הכולל את העולים החצי יהודיים אשר במקרה הגיעו ארצה. גם לי יש הסתייגויות באשר לאנשים אלה, שיהדותם מסתכמת בכך שהם צאצאים רחוקים של יהודים, ושדמם מכיל יותר דם אנטישמי מאשר יהודי. אך אין לנו ברירה אלא לשלבם בחברה. האלטרנטיבה היא להתנכר להם, מה שידחוף אותם ישר לידי אויבינו הערבים. היהודים למחצה לוחמים בערבים כשאר תושבי ישראל, אך אין להם שום סיבה להתנגד לתהליך השלום. הם אינם מרגישים צורך לשאוף ל”שנה הבאה בירושלים הבנויה”, ואינם מרגישים שום קשר רגשי לגבעות יהודה. האמת היא, שגם הרבה יהודים אתיאיסטים (אני מסרב לקרוא להם חילונים, הם אתיאיסטים), אינם מרגישים שום קשר .

ליהודים יש ניסיון רב בשילוב גויים בתרבותם: האדומים, הקוזרי, ומספר רב של גויים אשר הצטרפו ליהדות במהלך הדורות בדרכי נישואין. המצב הנוכחי אינו יותר גרוע: קרוב ל800 אלף איש בישראל אינם יהודים, למרות שהם עלו ארצה במסגרת חוק השבות. אלה כוללים אנשים שאבותיהם היו יהודים, ושעלו ארצה בשנות ה80′, אנשים שאימם או סבתם הייתה יהודיה, וילדים למשפחות מעורבות אשר עלו ארצה והכריזו באופן כוזב כי שני בני הזוג יהודים. מדובר בכ17% מאוכלוסיית ישראל, אנו מסוגלים לטפל בכך.

דבר ראשון, עלינו להכיר בכך שחובה לשלבם בחברה. כיצד? התחילו עם היהודים מצד האב. מדוע קובע התלמוד שרק אם יהודיה קובעת את דת ילדיה? מכיוון שלא הייתה כלל סוגיה של אב יהודי בזמנו. חשבו על כך: יהודי הנישא לגויה מחויב להינשא בטקס דתי. על כן האישה חייבת להתגייר לפני הנישואין. לא התהליך המייגע של היום, אלא רק הצהרה ברבים. ביום החתונה, היא כבר יהודייה. כאן בא הטוויסט: גבר יהודי היה מנוע מלהינשא לאישה גויה, בין אם היא נולדה יהודיה או המירה את דתה. על כן, אין התלמוד צריך להתעסק בסוגיית היהדות מצד האב. לא היה שום ספק שילדים מאב יהודי הם יהודיים.

אך לא כך היה עם אמהות יהודיות. אם, בניגוד למצווה, אלה נמסרו לנישואין עם גוי, עליהן היה להמיר את דתן לדת הבעל על מנת להינשא כחוק. הן ניהלו אורח חיים זר, וסגדו לעבודה זרה. חכמי התלמוד הבינו את הבעיה – עם זאת, הם הכריזו כי גם ילדיה של אם שעזבה את הדת עדיין נחשבים יהודים. חז”ל החליטו לשמר את יהדותם של הצאצאים, בתקווה שהידעה אודות סירובה של הדת להתכחש להם, תניע אותם לשוב אליה.

המצווה איבדה ממעשיותה כאשר הנצרות הכריזה שדין מתגייר הוא מוות. ילדים לאמהות יהודיות לשעבר הוכרו ע”י הנצרות כנוצרים לכל דבר, ונאסר עליהם לשוב ליהדות.

וכאן אנו נתקלים בבעיה: כיום, יהודים הנישאים לנשים זרות אינם מבקשים מהן להתגייר. רובן המכירע של המשפחות המעורבות חיות אורח חיים גוי. על מנת לחיות כגוי, אין צורך לעשות דבר מיוחד. מספיק פשוט לא לקיים שום מצווה יהודית. החיים כגוי אינם בהכרח חיי נצרות, אלא היעדר יהדות. על פי הגדרה זו, מרבית הישראלים מנהלים אורח חיים גוי, בין אם מדובר במשפחות מעורבות או לא. עדיף יהיה שיהודי דתי יסתכל פחות על אילן היוחסין של אשתו לעתיד, אלא על נכונותה לנהל אורח חיים יהודי.

על כן, יש לנו סיבה טובה לקבל לחיקנו יהודים מצד האב. אלה שפעם בעבר היה להם סבא, או סבא רבא יהודי, בעיני אינם יהודים כלל. עם זאת, אין זו סיבה לא לשלבם בדתנו כפי ששילבנו גויים רבים מהלך הדורות. אין כאן אלטרנטיבה: מדינת ישראל בכוונה מסתירה מידע אודות יהדותו האישית של כל אחד מתושביה, ובפועל, יהודים מצד הסבא בכל מקרה מתקבלים בארץ בתור יהודים.

בגלות, בקרב האליטה הקוסמופוליטנית, גורלם של היהודים האתיאיסטים ברור: הם מתבוללים ונטמעים לחלוטין בגויים תוך שני דורות. ילדיהם של ענקי הציונות כמו הרצל, ז’בוטינסקי, ובן גוריון כבר התבוללו לחלוטין. אך לא כך עם ישראלים פטריוטים המרגישים קשר רגשי לארץ. בימים אלו, בהם הפכה החקיקה ההלכתית למיותרת ומוגזמת, איננו יכולים לצפות מהם באמת שיחזרו בתשובה במובן האורתודוכסי. די בכך שהם פטריוטים. רגשות מסוג זה יאפשרו ליהודים הישראלים לשרוד כאומה לעוד מספר דורות, עד לגיבושה העתידי של היהדות המעשית.

לסיכום: אל העם היהודי חדר כל כך הרבה אתיאיזם, שכיום כבר לא ניתן לגבש זהות יהודית על סמך עקרונות הדת. היהודים האתיאיסטים בגלות הינם אבודים מבחינתנו: בדרך נישואי תערובת, הם בגדו באחיהם שניספו בשואה. היהודים המתבוללים התנערו מאחריותם העליונה לאחיהם הנרצחים, להפיץ מחדש את זרע ישראל. עם זאת, המצב שונה עם יהודים וחצי יהודים ישראלים: כשחיים בסביבה יהודית, אפילו האתיאיסטים לא יכולים להתבולל לחלוטין.

אל לנו לפקפק ביהדותם של יהודים החיים בישראל, מחשיבים עצמם יהודים, ונלחמים למען יהודים. עלינו להסתפק לעתה במדינה הישראלית, ולהמתין בסובלנות עד שבאופן טבעי ישוב עם ישראל לאלוהיו.