זה מטעה לדבר על השלכת הערבים מישראל בתור הפתרון לכל בעיותינו. מדובר באמצעי, לא במטרה. מדיניותם של הגרמנים כנגד היהודים הייתה מכוערת בשל כך שהיא הייתה המטרה. רצח בעבור מטרה נעלה הוא דבר אחד, ובין או תאהבו את זה או לא, לרוב עוברים עליו בשתיקה. רצח למטרת רצח זה דבר אחר לחלוטין, ועל כן מתעבים אותו בעולם. כפי שאמרו חז”ל: “שני אנשים קטפו מלפפונים. האחד אשם והשני לא.” פעולות דומות יכולות לנבוע מכוונות מוסריות שונות לחלוטין: המנתח והקניבל שניהם פותחים גופות, אך ברור שלטובת מטרות שונות. השוואת פועלנו לגרמנים הוא מגוחך, חוץ מזה שבדיוק כמו הגרמנים גם אנחנו מצחצחים שיניים.

היהודים לא היוו איום על גרמניה בשום דרך. היהודים אף לא ביקשו לאיים על הזהות הלאומית של הגרמנים. היהודים רצו להתבולל, לאמץ את התרבות הגרמנית, ולהפוך לגרמנים גאים בעצמם. עם זאת, אם הגרמנים רצו בחברה הומוגנית משלהם, די היה בכך שהיו מגרשים את היהודים – לשוויץ או פלסטינה. לא הייתי מתנגד לכך,שכן לדעתי היהודים זקוקים לבידוד על מנת לשגשג באמת. כל רבני הדורות חשבו כך.

מעבר לכך, שהגודל כן קובע. זה דבר אחד שהיהודים רוצים פיסת אדמה מזערית, ואחר לגמרי כאשר הגרמנים ביקשו את כל אירופה לעצמם.

כשאדם רוצה סטייק, הוא לא באמת רוצה להרוג פרה שלמה לשם כך. כשמתקשרים למשטרה שיתפסו פורץ, אנחנו לא חפצים בהכרח בהרס חייו – אלא רק להבטיח את המשך קיומם התקין של חיינו. כשאדם משקיע את כספו בפתיחת עסק על פני תרומה למשפחות באפריקה, הוא לא בהכרח רשע, אלא פשוט אינו מביע עניין יוצא דופן בזולת. כך שבמקרה שלנו, באמת שלא אכפת לנו מהערבים המגורשים, אנו פשוט דואגים לביתנו. שמדינות ערב אשר הפקיעו את רכושם של 800 אלף פליטים יהודיים יטפלו באחיהם המוסלמים.

אני לא חפץ ברעתם של הערבים – אני חפץ בטובם של היהודים. אם זה בא על חשבונם של הערבים, או כל אחד אחר – שיהיה. אך אין לי כוונה לפגוע בערבים. אם הם יסכימו לפיצויים ויעזבו מרצונם – מצוין. אך אם יהיה צורך בכוח, אז כוח יופעל.

האלימות בקרב ערביי ישראל אינו מה שמאיים על המדינה היהודית. איום כזה אומנם קיים אך הוא אינו העיקר. הערבים מחוץ לגבולה של ישראל מאיימים על בטחונה, ואני עודני מאמין ששביתת הנשק של היהודים עם העולם הנוצרי לא תשרוד לאורך זמן. אנו לא נהיה אלה שיפרו אותה, אך היא אכן תופר.

הערבים שוחרי השלום בישראל מהווים סיכון בדיוק כמו הערבים המתפרעים. למעשה, הערבים המתפרעים מהווים פחות בעיה, שכן עצם ההתפרעות מצריכה מהיהודים לטפל בהם. ערבים שוחרי שלום מערערים את מטרתה של ישראל: מדינה יהודית. מדינה בה היהודים חיים בשלום זה לצד זה. מעיין שמורה. אם תרצו – מטרתה של ישראל היא להיות סוג של שמורה אינדיאנית – כבדו את שטחינו, ואת רצוננו לחיות ללא נוכחות זרים. ליהודים יש זכות לקאנטרי קלאב סגור משל עצמם. מדינה בגודל של קאנטרי קלאב טיפוסי בטקסס.

אנו רוצים לחיות בקהילה סגורה של יהודים. בפעם הראשונה מזה 1900 שנה יש לנו את היכולת לעשות זאת. מי שחי בקהילה מערבית הומוגנית אינו מבין את האושר הנגרם מקהילה המורכבת רק מיהודים. אמונתנו מבדילה אותנו כל כך משאר העמים, שאנו רק חפצים בחלקת אדמה מיקרוסקופית משלנו בה נוכל לקיים את אמונותינו. ולבד אומר – בלי זרים. אך הערבים אינם נתפסים כזרים בעבור רבים בישראל, ואותם האנשים משום מה רואים באחיהם היהודים בתור הזרים האמיתיים. כמה מסכנים אותם היהודים הקוסמופוליטיים – הם מאמצים את הערבים שדוחים אותם, ודוחים את היהודים המבקשים לאמצם.

הנשיא האידיאליסטי ווילסון פיקח על חילופי האוכלוסיות ביוון ותורכיה. הנשיא האידיאליסטי רוזוולט התיר את גירושם של 12 מליון גרמנים מפולין וצ’כוסלובקיה. האם באמת יהיה זה כה קשה למצוא נשיא אמריקני שיעלים עין מגירושם של ערביי ישראל, יהודה ושומרון?

ואם לא? אז נרעה כבשים למשך עשור עד שיפוגו הסנקציות הבינלאומיות.