הערבים של ימי הביניים פיתחו מדע מרשים. כך גם האירופאים, אך הם צמחו להיות עצלנים, והאמריקנים והיפנים תפסו את מקומם. כיום ההודים (לפחות קסטות מסוימות מהם) הינם יצירתיים, חרוצים ורבים במספרם. רבים מהגרים, אך יותר ויותר מוחות בוחרים להישאר בהודו. סין לא תוכל להתרומם יתר על המידה בשל תרבותה הקונפוצית המקדשת שקדנות ועבודה קשה על חשבון יצירתיות. הודו היא המועמדת הטובה ביותר להפוך למעצמה הבאה. עם זאת, הודו סובלת מאותה הבעיה של ישראל: המחסור בתחרות פנימית. בשתי המדינות יש מוחות מצוינים שמתקיימים בזכות מיקור חוץ מחו”ל, אך אינם נהנים מתשתיות פנים: אוניברסיטאות מצוינות, משקיעים הדוגלים בלקיחת סיכונים, רגולציה ידידותית לעסקים, ומגוון תעשיות תומכות כמו שיווק. עדיין אין זה ברור, ואף מעט לא סביר שהודו תצליח לפתח כלכלת פנים משגשגת במקום להמשיך להיות תלויה במיקור חוץ. אך במידה ותצליח, יהיה זה נהדר לישראל, שכן גם להודו יש בעיה גדולה עם האסלאם ועם הטרור. הודו רוחשת יחסי אהבה שנאה למערב, ואין בה היסטוריה של אנטישמיות, על אף שמנהיגיה הסוציאליסטיים כן מטפחים מידה מסוימת של חשיבה אנטישמית.

סין לא תתפתח למעצמת על בגלל תרבותה הקונפוצית הסובלת מחוסר יצירתיות, ואוכלוסייתה האדירה המונעת ממנה להעלות משכורות, ומצריכה ממנה למצוא פתרונות טכנולוגיים. (הקסטות האינטלקטואליות בהודו הן יחסית קטנות). עם זאת, סין כבר צברה עודף כלכלי אדיר, אותו מונע המשטר הטוטליטארי מהעם. על כן, סין יכולה לשמש חברה טובה לישראל. עם זאת, הסינים דוגלים בפרגמטיזם, ועל כן יבחרו לתמוך במוסלמים כנגד ישראל - במיוחד אם זה לא מונע מישראל להמשיך לספק לסין טכנולוגיה צבאית.

על ישראל להטות את תשומת ליבה ביחסי החוץ לטובת הודו, חרף התנגדותן של ארה”ב וסין.