האמונה לא מחייבת אותנו לבחון את ה’ כפי שהיהודים עשו במריבה, עם הצלחה יחסית. עם זאת, האמונה כן מחייבת אותנו לזהות הזדמנות הניתנת לנו בידי ה’, ולנצל אותה. השמאל מאמין ברפורמה כוללת של החברה. אנו, הליברלים האמיתיים, חייבים להיות ערניים על המשמר ולזהות הזדמנויות לקידום מטרותינו המבוססות על הכתובים.

לא מדובר בבעיה אצל בבגין או שרון. היהודים פשוט לא מאמינים בסנה הבוער בימינו. ללא אחוז ולו מועט של אמונה, הניסוי הישראלי נידון לכישלון. יהודים חילוניים לא מאמינים שהארץ אכן שלנו, והחרדים מעדיפים להתכווץ לתוך כוכי תפילה, ולעצום את עיניהם לעולם שבחוץ.

האמונה היא המחסום היחידי מול התבוללות המונית. כבר במאה השמונה-עשרה, וכנראה שהרבה לפני כן, תבעו קהילות יהודיות ברוסיה להשתחרר מהדת. מעט מאוד אנשים באמת חיו על פי כללי שולחן ערוך הנוקשים. כפי שתיעד הסופר הדגול, שלום עליכם, אודות סבתו שהייתה רודה באביו על כך שאיננו דתי, למרות שחבש פאות. אך הקהילות נותרו יהודיות בזכות כוחם הכריזמטי האדיר של רבנים מעטים. מה היה אותו הכוח? אני חושב שאני מזהה את אותו הכוח, מכיוון שראיתי בעיניי מספר רבנים נדירים עם הכוח להחזיר אנשים חילוניים ואפילו אתיאיסטים בתשובה, לאחר שיחה של שעה על נושאים שאינם קשורים. זו האמונה. אם הלהיטות האידיאולוגית הריקה של הקומוניסטים הייתה מדבקת, האמונה מדבקת פי עשרות מונים. אנשים הם יותר מבשר ודם, אלא גם מוח שואל. לא רק אינדיבידואלים, אלא גם הקולקטיב. בעידן זה של התפתחויות מהירות, כאשר הוראות חדשות מתפוררות במהירות שהן נאמרו, אנשים כמהים למשהו פשוט ויציב. האמונה הינה ישירה, יציבה, ומקנה זהות לאומית משותפת. שום סמינר יהדות אינטלקטואלי לא יחזיר את היהודים לדת. כבר מזמן איבדו הרבנים של ימינו את הכוח לשכנע את קהל מאמיניהם, שכן הם איבדו אמונה בעצמם. הם פשוט לא מאמינים יותר באמת הפשוטה שה’ אכן גילה את עצמו ליהודים בהר סיני, כילה קורבנות חיות באש אלוהית, וציווה על היהודים להילחם עבור ארץ הקודש. יותר מדי רבנים לא מאמינים שה’ הוא באמת ייצור סופר-אינטליגנטי שמקשיב לתפילותינו.

במצב הנוכחי, אין שום הגיון בדבקותנו המתמשכת אחד לשני. שום טיעון רציונאלי לא יוכל לשכנע אנשים לשמור על קהילתיות אחד עם השני רק כי אבותיהם היו יהודים, ועוד על פיסת אדמה מזערית המוקפת מיליוני מוסלמים עוינים. ניתוח רציונאלי מוביל רק למסקנה אחת – לעזוב, או לא לעלות ארצה מלכתחילה. אף מידה של דיונים רציונאליים לא ישכנעו את היהודי החילוני לאמץ את הדת. רק המגע האישי של הדת מסוגל לעשות זאת. רק שיחה אישית עם אותם הרבנים הנדירים מסוגלת לעשות זאת. עם כל שנה שחולפת, מספרם מתמעט. הדור החדש כבר אינו מייצר עיניים כאלה יותר, המנצנצות מלהט האמונה.

הישועה תגיע רק בדרך האמונה.