” וְחָפְרָה הַלְּבָנָה, וּבוֹשָׁה הַחַמָּה: כִּי-מָלַךְ יְהוָה צְבָאוֹת, בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם.” (ספר ישעיה, פרק כ”ד, פסוק כ”ג)

הרבה אנשים לא מבינים את המצווה שאומרת כי ילדים אינם אחרים לחטאי הוריהם, ולהיפך. מי שמבין את המצווה על פניה בלבד, טוען כי יש סתירה בין מצווה זו למצווה הקוראת להשמיד את זכר העמלק בשל חטאי העבר. טיעון זה גם שולל את הריסת בתי משפחותיהם של מחבלים מתאבדים.

כמו ברוב המצוות, גם מצווה זו תקפה לגבי יהודים בלבד. במסגרת קהילתית, בה המאמינים מכירים היטב אחד את השני, ראוי שבני הקהילה ישפטו אחד השני לכף זכות. בקהילה הסובבת סביב בסיס ערכי משותף, חטאיהם האישיים של עשבים שוטים באמת ואינם משליכים דבר על הבריות.

אולם ההיפך הוא הנכון כאשר מדובר באומות. כל אומה מבוססת על קונצנזוס רחב לו שותפים תושביה, כך שחטאיו של אחוז מהאוכלוסייה לעיתים נובעים מאידיאולוגיה המועברת מאב לבן כדבר המושרש בתרבות. סקרים מצביעים כי הגרמנים המודרניים לא פחות אנטישמים מאבותיהם. יחסם של הגרמים לשואה הינו ציני ביותר: כל הפיצויים שולמו לישראל, ורק אחוז קטן של נדל”ן נותר בחזקתם של יהודי גרמניה, כאשר הרוב הוחרם בידי המדינה לאחר רצח הבעלים. בסופו של דבר, השואה הוכיחה את עצמה כמשתלמת לעם הגרמני, הן כלכלית והן חברתית – הרי היהודים השנואים כמעט ונעלמו כולם מהמדינה.

הלוגו של כהנא, מגן דוד עם אגרוף, מבוסס על גרפיטי שצויר על קיר בגטו וורשה בידי יהודי אלמוני מת. על הגרפיטי המקורי נכתב: “יהודים, נקמה!”. מי אנו שנידון את אותו היהודי המת כאדם לא מוסרי בשל סירובו לסלוח לרוצחיו?

רק היום מסוגלים אנו לבייש את החמה. במילותיו של מהברטה, נוכל להאיר אלפי שמשות – אם רק נלחץ על הכפתור האדום.