ישראל נוקטת באסטרטגיה קלאסית נגד עזה. “דעתו השלישית של ביופר” שאומצה מצבא ברית המועצות: לחץ צבאי, כלכלי ודיפלומטי משולב, בגיבוי האיום של שימוש בכוח. למה זה לא עובד פה? מסיבה פשוטה – ישראל לא באמת מיישמת שום דבר מהנאמר.

המאמצים לבידוד החמאס מבחינה דיפלומטית נכשלו. ארגון הטרור מנהל יחסים רשמיים עם רוסיה, סוריה, איראן, מצריים וערב הסעודית. גם האיחוד האירופי מכיר בארגון ברמה הטקטית, ומנהל עימו משא ומתן. אפילו ישראל נמצאת במגעים קבועים עם חמאס.

לחץ כלכלי על עזה אינו דומה לשום מדינה אחרת בעולם. לא מדובר בכלכלה הנמנעת מלהתפתח, אלא במקרה סעד הזקוק לאספקה מתמדת על מנת להתקיים. אם נגרמו שיבושים להתפתחותה של הכלכלה הפלסטינית בעזה בעקבות סגירת מעברי הגבול, הם נמחקו מזמן בזכות הסובסידיה מהאו”ם ואיראן. החיים בעזה לא יכולים להיות קרובים יותר לגן עדן, מהבחינה שהם באמת חיי חופש: אין מיסים, אין צורך לעבוד, אין צורך לקחת אחריות.

ישראל הכשילה את צבאה מביצוע המאמצים הצבאיים הדרושים. אם אנו נמנעים מתקיפת מחבלים, איך אנחנו מצפים להפעיל לחץ על האוכלוסייה? ישראל הצליחה לזמן מה להסית את הציבור בלבנון כנגד חזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה, בזכות ההרס הרב שנגרם לתשתית האזרחית במלחמה. חזבאללה זכה בתמיכה מחודשת רק לאחר ששילם על הנזקים בכסף איראני.

כולם יודעים שאיומיה של ישראל להשתמש בכוח אינם רציניים. הוכחנו את חוסר רצינותנו בזכות הבלגתנו בשבע השנים האחרונות על ירי הטילים מעזה, ובזכות ההתנתקות. כל עזתי עם מקלט טלוויזיה יודע בדיוק איך תראה פלישה/a>. כל עזתי עם מקלט טלוויזיה יודע בדיוק איך תראה פלישה ישראלית: תקיפות ממוקדות, לוחמה בשטח בנוי עם המון חיילים ישראלים הרוגים, סיפורים על מעשי גבורה של המחבלים, ונסיגה מזורזת תחת מטר של ביקורת בינלאומית.

ישראל ניסתה לוחמה מוגבלת בעזה, אך שכחה שזאת רק עובדת כאשר היא מגובה באיום של לוחמה פתוחה, בדומה לפעילות הסינית נגד הודו ליד טיבט. ברגע שהעזתיים הבינו שתרחיש הפצצה מאסיבית מהאוויר נוסח דרזדן לא תתרחש באזורם, הם קלטו שאין להם שום סיבה להיכנע לתכתיביה של ישראל.

במונחים טקטיים, עזה היא מכשול. אין בה פלגים חלשים יותר שניתן להתסיס אחד כנגד השני, אין תככים מהותיים שישראל יכולה לנצל על מנת לגרום לקריסת השלטון, אין אוכלוסייה שמפחדת מתגובה צבאית, ואין תשתית תעשייתית שאפשר להרוס. עזה הינה שטח עירוני צפוף, ושורץ מחבלים. שום מפקד הגיוני לא יצעיד את חייליו לשם, אלא אם כן היה מדובר בפלישה קצרה שמטרתה לאפשר למשטרה להיכנס ולעשות את עבודתה. אך זה מצריך את כיבושה מחדש של הרצועה. פשיטות קצרות היו יכולות להיות יעילות בסיטואציה שונה, אך אפילו ירי ארעי של קסאמים על דרום ישראל בין פשיטה לפשיטה יערער מחדש את כל התעשייה בנגב, אשקלון ואשדוד.

תהיה זו טעות להתייחס לעזה כאל פאלוג’ה, חוץ מזה שבכלל לא בטוח שהשקט שם יישמר. לעיירה העיראקית יש הרבה סיבות לשתף פעולה עם האמריקאים, ושום סיבה להתנגד להם. האמריקאים לא מעוניינים לכבוש את עיראק. הם הביאו עימם כסף ואולי גם חופש. מטרתם היא לבסס יציבות במדינה, לא יותר. לא כך המצב בעזה, שתושביה זוכרים היטב שהיהודים ביקשו להשתלט על אדמתם. תהליך השלום הנוכחי לא מציע לערביי עזה לשוב בבתיהם בחיפה, יפו, ושאר ישראל. תושבי עזה רואים בחמאס, ולא בישראל ומשתפי הפעולה שלה מהפת”ח, בתור סמל שלטון החוק והסדר. תושבי עזה חשים תחושת נאמנות טבעית כלפי החמאס, אשר משקיע מאמצים כנים להילחם על זכויותיהם.

אין מקום למתונים בעזה. בורגנים פלסטינים מסוגלים להקים מפלגה ואפילו לזכות באחוזי תמיכה משמעותיים בעם, אך מי יילחם לבסס שלטון חוק? מי יילחם בארגוני ההתנגדות מהחמאס ועד הפת”ח? החברה הפלסטינית טרם אימצה את חשיבותה של מרות השלטון הנבחר וציות לחוק, ועל כן אינה מסוגלת להתקיים בתור דמוקרטיה מתונה. הדוגמא של ערפאת מראה שבחברה הפלסטינית, אפילו רודן לא יכול להרשות לעצמו להיות מתון.

חמאס מנהל מסע תעמולה רחב היקף, שישראל מפרשת בשגגה בתור מלחמת טרור. בהתאם לתורתו של מאו, גם החמאס נלחם “לא רק לצרכי לחימה, אלא לצורך הפצת דבר התעמולה בקרב ההמונים”. ככל שישראל תילחם יותר בחמאס, כך תגדל תמיכתו בקרב הפלסטינים.

ישראל השמידה את אש”ף בלבנון, אך פרס הביא את ערפאת חסר הכוח מתוניס והמליך אותו. לאחר שאש”ף סרב לרקוד לפי מנגינתה של ישראל, היא הקימה את החמאס, שישמש אלטרנטיבה לפת”ח. החמאס הוא ארגון כנה, והגון על סמך ערכיו, ומטרתו העליונה היא טובתם של הפלסטינים ולא בהכרח השמדתה של ישראל. למרבה הצער, שני הדברים קשורים יחדיו.

כל ראשי הממשלה בישראל מאז רבין נתנו את ידיהם בהקמת החמאס. ההתנתקות מעזה קיבעה את ניצחונו של הארגון במוחם של הפלסטינים, ושרון, שהיה המושל הצבאי היחיד שהצליח בעזה, ידע זאת טוב מכולם.

היהודים גידלו את המפלצת הזאת. אף אחד אחר לא יכול להרוג אותה.