הבעיה הגדולה ביותר של מורה לעברית הינה שמא יגרום לתלמידיו להגיע למסקנה שאינה נכונה פוליטית: שעברית אינה שפה רגילה. דוגמא אחת מובהקת הינה אותיות השורש. בעברית המקראית מורכבות כל המילים משורש של שלוש אותיות. ישנם מילים בעלות שורש של שתי אותיות בלבד, רובן מילים עתיקות, וכמה מילים בעלות שורש מרובע (כמו קלקל). אני אתמקד במאמר זה בשורש המשולש.

השימוש דווקא בשורשים משולשים אמור לעורר תמיהה בקרב כל בלשן, שכן שאר שפות העולם בנויות משורשים בכל אורך. הוסיפו לכך שהשורש העברי מורכב מעיצורים בלבד. אותיות אהו”י משומשות לצורכי הטיה בלבד. חשוב לציין כי אני מתייחס בדברי לעברית האמיתית- המקראית, לא הציונית. הוא -”כתב”, או “כותב” (שם עצם), “מכתב” – מה שכתב הכותב. באף שפה אחרת אין מבנה מתמטי כה נוקשה ומובנה.

קחו מילים באנגלית עם אותיות דומות – nasal, nascent, nash, nasty, ness, nostalgia וכו… אין שום קשר בין המילים. אך ראו מה קורה בעברית: “נשב” – כמו הרוח, “נשה” – שכח (ההרגשה שמשהו חמק ממך כמו הרוח), “נשם” – הכניס רוח לגופו, “נישק” ו”נשך”, “נישל” (זרק החוצה, השליך כמו הרוח), “נשף”, “נשר” (המרחף בשמיים), נשת (ייבש). המשמעות המשותפת של כל המילים ברורה: נזילות.

מה משמעות הדבר? המשמעות היא שהעברית לא התפתחה עם האבולוציה כשאר השפות. מישהו יצר במודע את העברית בכך שהוסיף אות שלישית לשורש המסורתי של שתי אותיות, על מנת ליצור משמעות ספציפית הנגזרת מהמילה המקורית. יתרה על כך, זה מוכיח שלאבותינו העבריים שוכני המערות, היה ידע אודות הא’ ב’. הכלל הרגיל פועל ההיפך, הא’ ב’ נוצר עם הזמן מהמילים המדוברות הקיימות. נוכחות הא’ ב’ מוכיח שהעברית הייתה שפה כתובה מראשיתה. היא לא עברה את השלבים הרגילים של כל שפה מדוברת אחרת.

העברית לא נוצרה מתוך ריק. מקורותיה ניתנים לאיתור עוד בקרב המצרים העתיקים והפרוטו-שמיים. אך בזמן כלשהו בעבר, מישהו יצר שפה חדשה על בסיסה. השפה לא הייתה בשימוש בקרב היהודים בלבד. גם בני מואב דיברו עברית. השפה אומנם לא הייתה סטטית, והתפתחה לעוד חוקים לשוניים רבים, אך ראשיתה של השפה לא יכול היה להופיע באופן טבעי.

אפילו שורשים של שתי אותיות אינם שרירותיים (כמו נש), אלה בנויים בזהירות מאותיות שלכל אחת משמעות ייחודית משל עצמה. קשה יותר להבין את משמעות הדבר, אך לדוגמא, האות “נ” מתייחסת למשהו נשי, עדין ורך.

מסיבה זו אני מוצא את עצמי בז לעברית המודרנית. אין פלא ששפה שהומצא בידי תלמיד כושל שנשר מהישיבה – בן יהודה, מלאה במילים זרות שלא מתחשבות כלל במשמעויות המקוריות של כל אות או שורש. לאות “נ” אין מקום במילה כמו מקדולדס. כאשר אני רואה את המילה “בנק” בעברית, אני מצפה שהיא תתקשר איכשהו למילים “בן”, ו-”נק” (חור בשן). השם העברי למילה כמו בנק יהיה, כספון, מהמילה כסף, בדומה לכספת.

השפה העברית הינה הנשק האולטימטיבי נגד אתיאיסטים ושמאלנים. חשבו על כך לעומק – מי שמחפש הוכחה לה’, ייתכן וימצא אותה שם.