עיראק

מאמציה של ארה”ב בעיראק ייכשלו. חברות אינן הופכות לדמוקרטיות ליבראליות בין לילה, אלא רק בזכות היסטוריה ארוכה של צבירת הון, ובזכות חינוך תרבותי להרמת ידיים לצרכי הצבעה במקום לצרכי שבירת עצמות. אוטוקרטיה הינה האפשרות היחידה להשגת יציבות בעיראק. אוטוקרטיה שכזו יכולה לבוא משני מקומות בלבד: אדם חזק מבית כמו סדאם, או גורם חיצוני – איראן. אפילו שלטון דתי איננו אופציה בעיראק בשל ריבוי הדתות והיריבות הקשה ביניהן.

עד כה, ארה”ב ארגנה שביתת נשק מול איראן, מה שהוביל לסיוע מופחת לכוחות הגרילה העיראקים תחת חסותה. ארה”ב גם שכנע את הכורדים שלא לפרוש רשמית מעיראק, ואת ממשלת עיראק – שלא תפעל לפרק את המדינה הכורדית שכבר כיום למעשה קיימת. אפילו אם כל הפלגים בעיראק יוקיעו את הטרור מתוכם, עדיין תימשך היריבות בין הפלגים עצמם.

עיראק

המצב ב-עיראק מזכיר את לבנון: מדינה שסועה דתית, המתקיימת על הקו הדק שבין איזון שברירי, לבין אנרכיה עקובה מדם. המצב ב-עיראק גרוע מלבנון בשל כך שהסבירות שהממשלה תכריע את הטרור נותרת נמוכה. הדוגמא הישראלית מוכיחה שאפילו אם נהרגים עשרה איש במתקפת טרור, זה מספיק בשביל שהתקשורת תנפח את המאורע. העיראקים מורצים כיום מההפחתה בהיקף האלימות, אך בשנה של שקט, הם יעלו את ציפיותיהם, ואפילו מתקפה קטנה תיחשב כסימן לחוסר יציבות.

איראן שואפת מזה שנים להשפיע על המזרח התיכון ואפריקה, ואין זה סביר שהיא תוותר על הזדמנות פז בעיראק. השיעים בעיראק אינם מרוצים ממצב בו הם נאלצים לבצע ויתורים מול המיעוט הסוני. כיום יותר מדי כוחות מבפנים ומחוץ לעיראק מכופפים את ידיהם. עיראק אף אינה מסוגלת לשרוד בתור מדינה חצי ליברלית, או דמוקרטית. הייתה סיבה למה המדינה “עיראק” לא הייתה קיימת לפני שהבריטים המציאו אותה.

עיראק תהפוך לאזור השפעה איראני, או שתתדרדר למשטר דיקטטורי נוסף, או שתתפרק כליל.