פחות או יותר כולם מודאגים מהשפעתה הגוברת של איראן במזרח התיכון. ישראל, ארצות הברית, מצריים ורוסיה מוחות כנגד מה שהן רואות בתור פלישה איראנית למגרשן. לרוסיה וארה”ב הדאגה היא כפולה – איראן פועלת הן במזרח התיכון, והן בחצר האחורית של שתי המדינות, מרכז אסיה וונצואלה. בעבור מצריים, איראן חזקה מהווה איום גדול מבית: הציבור השיעי במצריים רדום כיום, אך במידה ויתעורר בחסות איראנית, הוא יהווה את האיום הגדול ביותר למשטר הסוני החילוני. רוסיה כועסת על איראן שגנבה ממנה את לקוחותיה המסורתיים – סוריה והפלסטינים. צרפת כועסת על איראן על כך שהרסה את השפעתה מזה כמאה שנים על סוריה ולבנון. ישראל מרגישה מאוימת מהנשק הגרעיני האיראני, למרות שאיראן זקוקה לו רק לצרכי חיזוק מעמדה, ולא להתקפה של ממש.

זה לא משתלם לצאת נגד גלי ההיסטוריה. איראן חוזרת למעמדה הרם ההיסטורי. המדינה שהשמידה אותנו במאה השישית לפני הספירה וסייעה לנו להקים מדינה יהודית כאלף שנה מאוחר יותר. איראן הייתה חזקה כשמצריים לא הייתה. בתור מדינה מתורבתת, מחונכת, עשירה, ורבת אוכלוסין, אין ספק שאיראן תשוב לגדולתה.

בימי השח, עזרה ישראל לאיראן עם התוכנית הגרעינית שלה. לא שמישהו חשב שהמשטר המלוכני ישרוד זמן רב, בעולם המודרני אין למלוכה סיכוי. לכן הבעיה האמיתית איננה הגרעין האיראני, אלא היעדר יחסי ידידות. אהבה אומנם אינה אפשרית לבינתיים, אבל שיתוף פעולה אינו מהנמנע. לישראל אין באמת אופציה אחרת. במקרה של מלחמה, איראן יכולה להזיז את צבאה הנחשל טכנולוגית, אך עם זאת אדיר במימדיו, בדרך הקרקע לישראל. שלא כמו מצריים וסוריה, אויבותיה המסורתיות של ישראל, איראן הינה סובלנית ביותר לפגיעה באוכלוסיה, כפי שנראה במלחמת איראן-עיראק. חוץ מתקיפה גרעינית, אין לישראל שום יכולת לעצור התקדמות צבאית איראנית. כך שאופציית השלום עדיפה.

לישראל יש הרבה במשותף עם איראן בכל הנוגע לאינטרסים פוליטיים. שתיהן רוצות לרסן את מצריים וערב הסעודית. הסיוע האמריקני למצריים אפשר לה לפתח צבא מודרני, ולערב הסעודית יש גם מצבור נשק אדיר (אותו היא יכולה להלוות למצריים), וגם נשק גרעיני (שפותח בפקיסטאן עם כסף סעודי). בעבור איראן, מצריים היא מתמודדת מרכזית במאבק על השפעה אזורית, וסעודיה היא המדכאת הגדולה ביותר השיעים, שמתגוררים באופן נוח ביותר במרכז שדות הנפט הסעודיים.

על ישראל להעדיף איראן שיעית חזקה באזור על פני מצריים סונית חזקה. מצריים תהפוך בקרוב למדינה אסלאמית קיצונית כאשר האחים המוסלמים ידיחו את השלטון החילוני. איראן כבר התפקחה מאשליית אלוהותם של שלטון המולות ומנטאליות המהפכה, אבל מצריים עדיין נמצאת לפני גל הקיצוניות. כך שלא מדובר בבחירה בין מצריים חילונית ורודפת שלום לבין אחמדינג’אד, אלא בין שתי מדינות מוסלמיות קיצוניות חמושות היטב. בתרחיש שכזה, איראן תהיה עדיפה מהסיבה הפשוטה שאין לה היסטוריה של מלחמה מול ישראל – שלא כמו מצריים שהתקיפה את ישראל פעם אחר פעם, וממשיכה לעשות זאת אף היום באמצעות החמאס.

מה שלא נעשה יסכן אותנו. אם ישראל תתקוף את מתקני הגרעין באיראן ותספוג מכה ניצחת בתגובה, הדבר רק יפלס את דרכה של מצריים לפתח גרעין משלה. מצריים תמשיך בבניית צבא קונבנציונאלי, אותו יירשו האחים המוסלמים. אין ספק שמצריים תפתח נשק גרעיני, מתוך ביטחון שהסכמי קמפ דייויד מגנים עליה מפני תקיפה ישראלית.

בלי סיני והגדה המערבית, ישראל נותרת מדינת חוף באורך של כמאה קילומטרים, וברוחב של 22. הנגב אינו ניתן ליישוב, והגליל מאוכלס כבר בערבים עוינים. מדינה במימדים כאלה אינה מסוגלת לשרוד לאורך זמן. אלא אם כן ישראל מתכוונת לפתוח במלחמות מנע בזמן הקרוב, היא חייבת להתחיל לדבר עם איראן.