יהודים בורים טוענים לייחודה של השואה. ע”פ הערכות, היא כילתה כשליש מיהדות העולם, ביניהם הרבה יהודים שהתנצרו. אולם במהלך ההיסטוריה היהודית, חווה עמנו קטסטרופות דומות לפחות שלוש פעמים: בפלישה הבבלית, במלחמת יהודה ומרד בר כוכבא, ובמאה השנים שהובילו לגירוש יהודי ספרד. לדעתי היה אחוז ההרוגים מקרב היהודים שווה אם לא גדול יותר בעת מלחמת האזרחים של המכבים, בפוגרומי המוות השחור, בטבח הקוזאקי ובאירועים אחרים בהיסטוריה היהודית.

ראו לדוגמא את גירוש ספרד המתועד היטב. כמו בהרס שני בתי המקדש, התרחש הגירוש בתשעה באב, למרות שייתכן והתאריך שונה לתשעה באב בידי עוזריו האנטישמים של פרדינד. בדיוק כמו השואה, הגירוש התרחש לאחר שמספר רב של יהודים התנצרו: חלקם למראית עין, אחרים באמת. בדיוק כמו בשואה, יהודי ספרד סרבו לעזוב לירושלים, אף על פי ששליטי מצריים הממלוכים קיבלו אותם בברכה. יהודי ספרד, שבתחילה היו לוחמים גאים ששרתו בצבא והתנגדו בגבורה אל מול האספסוף הנוצרי, התרגלו עם הזמן לכניעה ולחיי פחד שהזמינו עוד ועוד התקפות, בדיוק כמו בתקופה שלפני השואה. מלך ספרד שקל זמנית לבטל את צו הגירוש בתמורה לשוחד של 600 אלף כתרי זהב, בדומה לגרמנים מול יהודי הונגריה. הגירוש, אשר הוביל להרג והתנצרות, הרס לחלוטין את הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם בזמנו, שעל פי עדויות רבות, היוותה את רוב יהודי העולם.

עם זאת, בכל פעם היהודים שרדו והתאוששו. ספרד נאלצה להכיר בקיומה של ישראל בשנת 1986, בכל יום זיכרון לשואה, מגיעים יהודים לאושוויץ. ה’ זקוק לעמו, אך לעולם לא נמאס לו מלהעניש אותם חזרה אל חיקו.

המצב בישראל מריח כמו נקודת מפנה: בדיוק כמו בכל קטסטרופה, היהודים מרוכזים, פגיעים להתקפה מצד אויביהם, ולמעשה סופגים עוד ועוד התקפות. על אף שהיהודים חייהם בישראל, הם מסרבים לאלכס את יהודה ושומרון – הארץ המובטחת האמיתית, ומתנערים מהקמתה של המדינה היהודית. היהודים ממהרים להיטמע בגויים, ונכנעים לדעת הקהל הנוצרית בדיוק כפי שהיה בספרד. יש בכוחנו להביא את ימי המשיח, אך במעשינו אנו רק מביאים על עצמו שואה נוספת.