תורת “מדיניות הרווחה” היא הפרה הקדושה של ישראל. אף מפלגה פוליטית לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על המון של מצביעים תלותיים: פנסיונרים-רוסים שלא עבדו בישראל ולו יום אחד, משפחות דתיות מרובות ילדים, וגם משפחות ספרדיות רבות התלויות יותר בקצבאות של המדינה מאשר שכר העבודה. הבוחרים המתקיימים מקצבאות משתמשים במפלגות פוליטיות ככלי לסחיטת המעמד הבינוני בישראל.
הקצבאות שישראל משלמת למשפחות ערביות מהוות את שיא הכסילות. חישבו: אנחנו משלמים לערבים כדי שיולידו יותר ילדים ויהפכו את ישראל פחות ופחות יהודית. פוליטיקאים ישראלים סוברים שהם יכולים לקנות את הנאמנות של הערבים בעזרת השילומים אך הערבים בזים למתחסדים האלה. מערכת הביטוח הלאומי הישראלית מאפשרת לערבים להתרבות תחת מטריית הביטחון הכלכלי. מקבלי הקצבאות המקבלים את חלק הארי מהזמן מתפתים לתעמולה של קבוצות שוליים קיצוניות. על חשבון הקצבאות נבנה בישראל הגיס החמישי.

החברה הישראלית מאוד מגוונת. רק מדינות בעלות אוכלוסיה הומוגנית הן בעלות שרידות גבוהה. מפלגות פוליטיות הפונות לכולם בעצם לא פונות לאף אחד. מפלגות המשרתות קבוצה מסוימת מעמיקו את הקרעים בחברה. בפרלמנט המורכב מבעלי אינטרסים צרים עוסקים בפשרות ובשוחד הדדי ולא מחפשים את המכנה המשותף. הכלכלה ישראלית היא זעומה אפילו עבור מדינה שנמצאת במלחמה תמידית ובודאי כמדינה יהודית. יש חשיבות לכוח הקניין בלבד והוא למרבה האירוניה בישראל – קטן ביותר.
לבעיית מדיניות הרווחה של השוטים אין פתרון בתוך המערכת הפוליטית הנוכחית. לישראלים הרגילים לקצבאות לא איכפת שהם הורסים את המדינה. על בעלי המעמד הבינוני לצאת לרחובות וללחוץ על הממשלה דרך התקשורת.