נתניהו

שמעון פרס כבר לא מסוגל לעבוד יותר על אף אחד בארץ. בימין ובשמאל, כולם יודעים על טיבו המכוער. אבל לא כך עם נתניהו, שהציבור בארץ מחזיק באשליות מסוכנות בקשר אליו. האמת היא שנתניהו בזמנו זכה בראשות הממשלה רק בגלל שהוא התמודד מול שמעון פרס.

בתור ראש הממשלה הבא של ישראל, אין ספק שנתניהו עדיף על אהוד ברק, שכבר הוכיח שהוא מוכן לוותר על הכל לאויבינו, כולל ירושלים. עמדתו של נתניהו, לפחות על הנייר, היא מעט יותר יהודית. אל מול האיום האיראני, ייתכן ונתניהו ימנה את אהוד ברק ובכך יפצה על חוסר בקיאותו בניהול צבאי. מצד שני, אין זה בנמנע שאולמרט יפציץ את הכור האיראני ממש לפני הבחירות, על מנת לזכות את עצמו בתמיכה ציבורית.

עד לאיזו מידה נוכל להאמין שנתניהו יממש את הבטחותיו ערב הבחירות? מי שבאמת מאמין שכל מה שייאמר באמת יתקיים, משלה את עצמו. הפוליטיקאים בישראל התברכו איש איש בחוסר כנות יוצאת דופן. רבין נבחר על רקע הבטחתו להגיב בחריפות כנגד כל מתקפת טרור, רק על מנת לחתום על הסכמי אוסלו מיד עם היבחרו. שרון זכה בבחירות חלקית בשל התנגדותו לתוכנית לניהול הנסיגה של השמאל מעזה – ואז ביצע אותה בעצמו, תוך התאכזרות יוצאת דופן לבני עמו. אחרי שמנחם בגין, מנהיגו של ארגון הטרור – האצ”ל, החזיר את סיני, ויצחק שמיר, מנהיגו של ארגון הטרור – הלח”י, הסכים לועידת מדריד, מה נותר לנו לצפות מנתניהו, איש עסקים אמריקאי?

נתניהו

נתניהו לא היה גרוע בצורה בלתי רגילה. הוא לא ויתר באותה המידה כמו שאר ראשי הממשלה הימנים. יש משהו שטני בעובדה שלמעשה כל הויתורים המפליגים של ישראל לאויביה, נעשו בידי אנשי ימין. בגין, שמיר, שרון. לרשימה זו אפשר גם להוסיף את רבין, שעל אף השתייכותו לשמאל, היה רבין ימני מאוד בגישתו הפאשיסטית לניהול הצבא והפוליטיקה.

סיבה אפשרית לנטייה זו הינה שהשמאל יודע למעשה שהוא משקר בכל הקשור לדמוקרטיה וליברליזם, ולכן אין לו שום בעיה להבטיח דבר אחד ולעשות דבר אחר. הימין לעומתו, ניחן במעט יותר כנות, או לפחות ישירות. ברגע שמנהיג ימני לא רואה מוצא רציונאלי מבעיה מסוימת, הוא מסכים להצעה זרה שעל פניה באה להבטיח שלום, ואז באמת מיישם אותה.

אני אומר שוב, נתניהו לא היה כזה גרוע: אפילו עם כישוריו המינימאליים בתור יועץ עסקי,הוא ידע להתעקש שהפלסטינים יתנו משהו בתמורה לדרישותיהם. אם הם רוצים שישראל תיישם את הסכמי אוסלו, עליהם ליישמם בהתאם – ותחילה במיגור הטרור. רק בעולם המעוות של הפוליטיקה הישראלית, יכולה דרישה כזאת להיחשב בתור “הישג”. גם אולמרט נוקט בגישה דומה, אומנם מזווית שונה: הוא אינו דורש מהפלסטינים דבר כי הוא יודע שכל דרישה תהיה חסרת טעם, הם הרי לא יעמדו בשום הסכם. אם אולמרט יבוא בדרישות, הוא ייתפס בעולם בתור מכשול לתהליך השלום, בין אם דרישותיו יהיו הגיוניות או לא. על כן, אולמרט הצליח לקבור את תהליך השלום תחת המון דיבורים ואפס מעשים.

סימן ההיכר של נתניהו הוא נטייתו להאיר זרקור על חוסר שיתוף הפעולה מצד הפלסטינים. נתניהו חתם על הסכם וואי, שהבטיח ויתורים מפליגים לפלסטינים בתמורה לדרישות בלתי אפשריות: אכיפת איסור על התססה אנטי ישראלית בשטחים, איסוף כלי הנשק מידי ארגוני הטרור, ופירוקם של ארגוני הטרור. היום עדיין איננו יודעים אם הפלסטינים והישראלים חתמו על ההסכמים ללא כל כוונה ליישמם, על מנת לרצות את האמריקאים, או שמא ערפאת באמת האמין שהוא יוכל להפר כל אחד מהתנאים להם התחייב ועדיין לבוא בדרישות לישראל. איך שלא יהיה, ההסכם לא שרד – אך רק לאחר שישראל עמדה בהתחייבותה הראשונית ומסרה שטחים נרחבים לרשות הפלסטינית. למעשה, ישראל מסרה פי שתיים יותר שטחים משהיא הייתה חייבת – 2% משטחי C במקום 1%, ו12% משטחי B במקום 7%. כאן טמונה הסכנה בגישתו של נתניהו: בכל פעם שהוא נחוש להוכיח את חוסר רצינותם של הפלסטינים, מוותר נתניהו על עוד חלקת אדמה.

בדומה, נתניהו התגאה בכך שהוא ניסח את הסכם חברון, שהציב תנאים בלתי אפשריים לפלסטינים. תנאים אשר היו דומים לתנאי הסכם וואי. אך אם תסתכלו על ההסכם, תראו שכתוב בו שישראל מתחייבת למסור את כל חברון לפלסטינים, ללא כל חלוקה.

נתניהו

אלא אם כן אולמרט יפציץ את הכור האיראני, נתניהו ינצח ללא ספק בבחירות. איך אמר לינקולן: ” אפשר לרמות את כולם חלק מהזמן, או חלק מהאנשים כל הזמן, אבל אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן.” כנראה שאמירה זו לא תקפה לגבי היהודים, שנותנים לאותם הפוליטיקאים שרימו אותם בעבר לחזור על אותם התעלולים שוב ושוב. האם יש בנמצא מועמד יותר מוצלח מנתניהו? כנראה שלא, כולם גרועים באותה המידה. המדינה היהודית הוקמה באופן מאוד טוטליטארי, בידי ישות אחת – אלוהים, ועל כן איננה מסוגלת לשרוד באופן דמוקרטי. אנחנו לא מצפים לטוב מההליך הדמוקרטי. כל ראש ממשלה, אשר צמח מתוך המערכת המושחתת, יהיה בהכרח מושחת בעצמו. אל לנו גם לצפות לראש ממשלה ירא שמים במערכת הנוכחית, שכן מנהיגים יראי שמיים (והפוליטיקאים של ש”ס לא נמנים ביניהם) לא לוקחים תרומות. כך שלמעשה אין זה באמת חשוב מי יהיה ראש הממשלה הבא. אם יש פתרון לסכסוך הישראלי-ערבי, הוא לא יגיע מהכנסת, אלא מהרחוב.

אבל הבחירות כן יכולות לשמש פלטפורמה להרבה אנשים מוכשרים שרוצים להיכנס לכנסת. גישתנו היא להצביע לאנשים כמו ברוך מרזל, חסיד אמיתי של מאיר כהנא, או אולי אריה אלדד. נתניהו לא זקוק לקולנו. איתו או בלעדיו, הוא יזכה בבחירות. אך קולנו יכול לפחות להכניס לכנסת אנשים שלא יתנו לנתניהו מנוחה במידה ויסטה מדרך הישר. בהתחשב במצבה של הכנסת, לא תזיק מעט השפעה ימנית, שתחזיר לישראל את שפיותה.