איך הגענו לסיטואציה בה ישראל הייתה מעדיפה שגלעד שליט ימות מאשר יחיה? לילד הזה אין שום קשר לבעיה, אבל הממשלה בעצמה יצרה דילמה נוסח “1984″ מהפרשה. כאשר חייל יהודי מת, זה אומנם דבר מצער, אבל במציאות שלנו – זה עניין שבשגרה. חיילים מתים. זה קורע לב כאשר אותם החיילים הם יהודים, אבל איכשהו התרגלנו לזה. אבל שליט חי, ועל כן התקשורת הישראלית ניפחה את סיפורו עד כדי כך שהיא הבטיחה את מותם של עוד הרבה יהודים. רוב הישראלים הם הגיוניים. אני לא חושב שיש מישהו מעבר למעגל המשפחה והחברים של גלעד שליט שבאמת מאמין שיש לתת הכל על מנת להשיבו. אבל שליט הוא מכרה זהב לתקשורת שכל כך אוהבת להביע רחמים מזויפים. אינני מאמין שיש מישהו בתקשורת הישראלית הצבועה, שבאמת אכפת לו מגלעד שליט מעבר לכך שסיפורו מקפיץ את היקף מכירות העיתונים. כאן נכנסת הממשלה, שהבינה במהרה שהשבת שליט תזכה לתשואות מצד התקשורת, בעוד שהמחיר - שחרורם של אלף אסירים עם דם על הידיים, יזכה להתעלמות תקשורתית. הסיפורים אודות השבתו של שליט יתפרסו במשך חודשים, בעוד ששחרור המחבלים יזכה לאזכור יומי בעיתון ולא מעבר. אפילו כאשר אתר אינטרנט ימני יפרסם שאותם המחבלים המשוחררים חזרו לעיסוקם, הרג יהודים, תזכה הידיעה להתעלמות מופגנת מצד תקשורת המיינסטרים.

המקרה של שליט מעלה מחדש דילמה מוסרית נוקבת: האם סבלו של חייל אחד חף מפשע (?) שווה את ההפקרות שבשחרורם של אלף מחבלים אשמים? אפילו נוצרים “הארד-קור” סלחניים יסכימו שיחס של 1:1000 הוא מעט מוגזם. למעשה, מדובר בהרבה מעבר לכך: חילופי אסירים שולח מסר לעשרות אלפי טרוריסטים - שאין להם סיבה לחשוש, שכן בבוא היום, גם הם ישתחררו. מעבר לכך שהאשמים חומקים מעונש, עסקת החילופין מעודדת פלסטינים שטרם נכנסו לטרור להתפקד לשורות החמאס. למעשה לא מדובר בהחלפת יהודי חי אחד בזכרם של מאות יהודים מתים, אלא בהצלת יהודי אחד היום ולהבטיח בכך שרבים יותר יהרגו מחר.

אתם יכולים לא לאהוב את זה, אבל חמאס פעל בהתאם לחוק הבינלאומי כאשר הוא חטף את שליט. אפילו הפרופסור וולצר, יהודי ליברלי ומומחה לתיאוריית הלחימה המוסרית, מודה שחיילים בעצם הגדרתם אינם חפים מפשע. ברגע שאדם אוחז בנשק הוא הופך למטרה חוקית בעבור אויבו. ישראל הייתה במצב מלחמה עם חמאס בזמן החטיפה. מאחר והגדה המערבית הינה “כבושה” ולא “משוחררת” או “מסופחת”, המלחמה נמשכת. עם זאת, מדינה צריכה להיות משוגעת לגמרי בשביל להסכים לשחרר אלף אנשים אשמים בתמורה לאחד שאיננו חף מפשע.

פעם אחר פעם אנו רואים שישראל לא עושה את המינימום הנדרש על מנת להגן על חייליה ביום יום, אבל עושה ויתורים המפליגים על מנת להשיבם בעת חטיפה. הסיבה לכך היא פשוטה: חיילים מתים לא מהווים בעיה פוליטית, אבל הקרקס התקשורתי המתעורר כשמדובר בחייל חי מעיב על הפוליטיקאים. אנחנו רוצים להשיב את שליט, יופי. מה הבעיה? לישראל יש הרבה ניסיון בטיפול במקרים כאלה. בימי המערב הפרוע של הציונות, היהודים חטפו ירדנים וסורים בתמורה לאסירים יהודים. מה הבעיה להיכנס למטה תרומות של החמאס בגדה, ולחטוף את כל העובדים? לחזור על כך חמישים פעם, ולשחרר אותם בתמורה לשליט? אם זה לא עובד, אפשר להרוס כל בניין של הרשות הפלסטינית. אם זה לא עובד, אפשר להתנקש במספר תורמי חמאס מוכרים במצריים, מה שבכל מקרה יועיל לנו. העיקר שנתנהג בהיגיון.