הרבה אנשים מצביעים לשמאל כי הם פשוט נולדו לתוך זה. מגיל צעיר נשטף מוחם בליברליזם שגוי והם פשוט לא מכירים שום דרך אחרת. אז בואו נדבר.

אנחנו רוצים מדינה עם רוב יהודי מובהק. טענה זו הוצגה בפי כל אידיאולוג ציוני, מהרצל, וייצמן ובן-גוריון ועד גולדה מאיר, רבין ואף שמעון פרס. אין על כך מחלוקת.
טענה זו מובילה לשלוש שאלות. שאלה ראשונה – האם ניתן להפוך את הערבים בישראל לאזרחים נאמנים של המדינה? בעצם, איזו סיבה יש לערבים לרצות להביע נאמנות? האם נצפה מיהודי אמריקאי שיביע נאמנות לארה”ב אם זאת פתאום תכריז על עצמה כ- “מדינת הנוצרים הלבנים”? עצם השם “מדינה יהודית” מעליב את ערביי ישראל. אם היהודים והערבים שווים, מדוע מכונה המדינה “יהודית”? מדוע יש סמל יהודי (למעשה זה סמל נוצרי) על הדגל? מדוע ההמנון משבח את הנפש היהודית ולא את הערבית, או את המזרח תיכונית? בדיוק כפי שיהודי מעולם לא ירגיש שוויון תחת ארה”ב המכריזה עצמה כלאום הנוצרים, כך גם הערבים לא מרגישים שווים בישראל.

שאלה שנייה – האם הרוב היהודי בארץ נתון בסכנה? כן. הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים מראים כי הערבים מהווים 34% מהאוכלוסייה הצעירה בישראל. נתון זה כבר מבטיח להם להפוך גוש הגדול ביותר בכנסת תוך 18 שנה, כאשר כל הצעירים יגיעו לגיל הצבעה. תוסיפו לנתון זה עוד 5% המהווים את השמאל הקיצוני בישראל, מר”צ, והחרדים המתנגדים לעצם קיומה של מדינה ציונית – והתמונה הופכת לגרועה עוד יותר. אפילו אם הערבים לא ירכיבו ממשלת קואליציה, עדיין יהיה להם רוב מספיק על מנת לבוא בדרישה להיחשף למידע מסווג.

האם ניתן לפתור את הבעיה הדמוגרפית בהגברת קצב הילודה בקרב יהודים? לא. אחוז הריבוי בקרב החילונים הוא למעשה שלילי – 1.9 ילדים למשפחה. הריבוי הטבעי הגבוה ביותר הוא דווקא בקרב החרדים, שהם כאמור מתנגדים למדינה הציונית.

אויבינו מזמן כבר זיהו שהדמוגרפיה היא הנשק האולטימטיבי נגדנו. ערפאת טען שנשים ערביות ישראליות הן המשחררות האמיתיות של פלסטין, בהתייחסו לקצב הילודה: אוכלוסיית הערבים גדלה בעשרות מונים מאז 1948. גם נשיא איראן, אחמדינג’אד, אמר במפורשות שתינוקות ערבים הם הנשק שיכריע לבסוף את ישראל.

שלוש, האם קיים פתרון מעשי לבעיה הערבית הדמוגרפית המתדפקת על דלתנו? בן-גוריון לא חשב שמדובר בבעיה שלא ניתן לפתור – הוא גירש ערבים רבים וסרב לאפשר לפליטים לשוב. בוועידת פוסטדם, הסכימו בעלות הברית לאפשר לפולין וצ’כוסלובקיה לגרש גרמנים אתניים משטחן בתום המלחמה – וכך היה. כ-12 מליון גרמנים גורשו חזרה לגרמניה. ישנם לא מעט תקדימים להסכמי שלום שכללו חילופי אוכלוסייה: טורקיה, יוון, קפריסין, יוגוסלביה. חילופי האוכלוסין בסכסוך הערבי-ישראלי התחילו למעשה ברגע שכל מדינות ערב גירשו את היהודים בשטחן לישראל עם קום המדינה. יהיה זה רק טבעי לדרוש שהעסקה תושלם בכך שערביי ישראל ייושבו מחדש במדינות ערב, החולשות על 99.9% משטחי המזרח התיכון.

אבל המצב לא חייב להיות כל כך גרוע. תהייה זו טעות לחשוב במונחים של טרנספר, ועל יישוב מחדש של ערביי ישראל. הדבר היחיד שאנו צריכים לעשות בשביל לפתור את הבעיה הדמוגרפית הוא לתת לערבים שוויון זכויות מלא. בדיוק כך – אנחנו צריכים להפוך אותם לאזרחים שווים באמת. אני גורס כי מפלגה שתקרא לשוויון זכויות מלא בין ערבים ליהודים תזכה בבחירות.

יהודים משרתים שלוש שנים בצבא ולאחר מכן עושים מילואים לשארית חייהם. יהודים מסכנים את חייהם על מנת להגן על האדמה הזאת. הערבים פטורים מהחובה הזאת, וזה צריך להשתנות. אם ישראל היא באמת דמוקרטיה עיוורת כמו שרוצים הליברלים – בואו נשחק לפי החוקים. כמו היהודים, גם על הערבים לשרת שירות מלא של שלוש שנים. אין לאפשר להם לעקוף את החוק ולפנות לשירות לאומי במקום – שיסכנו את חייהם בדיוק כמו עמיתיהם היהודים בשמירה על המולדת. כאשר החמאס מפגיז את אשקלון, וישראל בוחרת לסכן את חיי חייליה בכך שהיא שולחת אותם לרצועה, להילחם פנים מול פנים במקום להפציץ מהאוויר שמא ייפגעו חפים מפשע- על ערביי ישראל להיות שם איתם, כתף לצד כתף. הדרישה שערביי ישראל ישרתו בצבא וילחמו באויבי המדינה באשר הם היא דרישה דמוקרטית וחוקית כאחד. אמריקאים ממוצא יפני לחמו לצד שאר אוכלוסיית ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. ייתכן ויהיו ערבים ישראלים שלא יסכימו להילחם בערבים מהרצועה. אבל שימו לב שגם בווייטנאם, אמריקנים רבים נאלצו להילחם בין אם הם רצו בכך או לא, רק כי מדינתם החליטה שהיא יוצאת למלחמה. אם ישראל יוצאת למבצע בעזה, על הצבא כולו, כולל החיילים הערבים, לקחת חלק. אם ערבי ישראלי לא ירצה להיות אזרח נאמן של המדינה וללחום את מלחמותיה, הוא יושלך לכלא – אך בהיותנו עם הומאני, אנו נהיה מוכנים להציע לו לעזוב את ישראל במקום זאת.

זכויות באות יד ביד עם חובות. “אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בעבורך, אלא מה אתה יכול לעשות בעבור המדינה.” ובכן, חובות באות קודם. ישראל, הנמצאת ביחסי עוינות עם כמעט כל שכנותיה, דורשת מאזרחיה בראש ובראשונה שיסייעו בהגנה על ארצם. מי שלא התגייס לצבא לא ראוי להצביע בבחירות, לא ראוי להיות עובד מדינה ולא ראוי לקבל קצבאות רווחה. הדמוקרטיה מיועדת לאזרח האחראי והנאמן בלבד.

על הערבים לשלם מיסים בדיוק כמו היהודים. כיום היהודים משלמים מיסים, אך הערבים לא. ממשלות ישראל לדורותיהן החליטו כולן שלא להפריע לערבים שמא יתחילו מרד. על כן, ערים ערביות אינן משלמות מיסים, ובכלכלה הערבית כמעט ואין מיסים. יש לדון למאסר את כל מי שמעסיק ערבים ולא דואג לתשלום המיסים הנדרשים. יש לדרוש מרשויות המס לבחון האם עסקים ערביים משלמים מיסים כמו עסקים יהודיים. ערבים רבים שעסקיהם פורחים רק בשל היעדר המיסים, יבחרו להגר מרצונם בחיפוש אחר מקורות פרנסה אטרקטיביים יותר בחו”ל. ערביי ישראל אינם מורגלים להתעסק עם מיסים, וייתכן מאוד ורבים מהם ימצאו עצמם במהרה בכלא בגין העלמת מס. בתור מדינה הומאנית, ישראל תציע להם להגר במקום לרצות את תקופת המאסר.

עלינו לאכוף את חוקינו בערים ערביות בדיוק באותה החריפות בה אנו אוכפים אותם בערינו היהודיות. המשטרה כיום נמנעת מלהיכנס לתוך כפרים ערביים מפחד שנוכחותה תצית התפרעויות. הפגנות ערביות מתפרצות משלל סיבות, מדרישת המדינה שעיריית לוד תעמוד בתשלומיה, ועד למעצר פושעים בכפר הדרוזי פקיעין. ההתפרעויות נחשבות כפשע של חוסר נאמנות למדינה. בימים אלה ממש, יהודים רבים יושבים בכלא בשל השתתפותם במחאה אנטי-ממשלתית, אך ערבים אינם נכלאים כאשר הם מתפרעים. על כל האזרחים להיות שווים. על המשטרה להיות רשאית לפתוח באש כנגד מתפרעים, ועל כל שותף בהתפרעות אלימה לדעת שמעשיו יובילו למאסר. וכן, גם הפעם נהייה מוכנים להמיר את המאסר בגלות.

על הערבים לשלם בעד השירותים הממשלתיים להם הם זוכים בדיוק כמו היהודים. הערבים בישראל פתורים לחלוטין מתשלום חשבונות חשמל ומים. הממשלה נמנעת מבכלל לדרוש מהערבים לשלם, מתוך פחד מהתפרעויות. כאמור, היהודים בישראל נאלצים לשאת בנטל ההולך וגובר של תשלום חשבונותיהם של הערבים – רק שלא יתפרעו.

על הממשלה להפסיק את הבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי. הערבים בנו מאות אלפי יחידות דיור , ללא היתרים, רובם על שטחים ציבוריים, וחלקם אף על אדמות יהודיות. הממשלה בארץ אוכפת חוקי בנייה קשים כאשר מדובר ביהודים, היא הורסת בתים שנבנו שלא כחוק – אך אפילו אחוז אחד מהבנייה הערבית הבלתי חוקית לא נהרסת. ביום שישראל תתחיל לאכוף את חוקי הבנייה באופן באמת עיוור למוצאו של העבריין, כחצי מליון ערבים ימצאו עצמם מחוסרי קורת גג – ורבים יעזבו את ישראל.

חוקי נאמנות ובגידה חייבים להיות תקפים כלפי יהודים וערבים כאחד. ישראל נמצאת כיום ביחסי עוינות עם פלסטין וסוריה, אך ערביי ישראל נוסעים לשם ללא כל הגבלה. מדוע שההגבלה לנסוע למדינת אויב תהיה תקפה לגבי יהודים אך לא כנגד מוסלמים?

על היהודים ליהנות מאותן הזכויות המשפטיות להן זוכים הערבים. מוסלמים רשאים להתפלל בהר הבית, אך ליהודים אסור. יהודים יכולים להתפלל ברומא, וושינגטון, או מוסקבה – אך לא בהר הבית, בירת ישראל? במידה והערבים יתפרעו, יש להעמידם לדין. חוץ מזה, כאשר כל מתחם הר הבית נמצא בידי הערבים, ורובו רחבה ריקה, מדוע אין ליהודים אפילו זכות לבנות בית כנסת קטן בשטחה?

למרבה הפלא, דווקא הדרך הליברלית השמאלנית יכולה לשרת אינטרסים יהודיים.