ישראל, יחד עם ארה”ב, נמצאת בראש הרשימה בכל הקשור לאי שוויון. בארה”ב עם זאת, אי השוויון הינו דבר נזיל: מרבית העושר לא נרכש בדרך ירושה, ויחס העשירים-עניים יכול להשתנות מאוד מדור לדור. בישראל לעומת זאת, חלוקת העושר מתבצעת על פי המודל האוליגרכי: כעשרים משפחות בלבד שולטות במשק הישראלי. בארה”ב, אי שוויון כלכלי נגרם כתוצאה מקדמה טכנולוגית והזדמנויות השוק. יזמים מצליחים מהווים את האחוז העליון בפירמידת העושר, בעוד שאנשי מקצוע מיומנים מרכיבים את מעמד הביניים היציב. למצב זה אין מקבילה בישראל, שכן כאן העשירים אינם תלויים בתיק השקעותיהם, אלא בקרבת יחסיהם עם הממשל. בישראל כמעט ואין מעמד ביניים – אפילו אנשי מקצוע ממולחים מתקשים להחזיק את הראש מעל המים.

המדינות הסוציאליסטיות של מערב אירופה מתקיימות בזכות עושר שנצבר במשך מאות שנים. חלוקת המשאבים במדינות אלה דומה מאוד למודל הסוציאליסטי, אך לכולן יש כלכלה חופשית. מעבר לכך, מדינות אלה נחסכות מהצורך בתקציב ביטחון גדול ונחסכות מסיטואציה בה כרבע מהאוכלוסייה איננה יצרנית. כאמור,המצב בישראל מכתיב מציאות מאוד שונה.

כמו הקומוניסטים, גם ישראל אימצה בתחילת דרכה מדיניות סוציאליסטית מכיוון שזאת אפשרה את קיומה של מערכת שלטון טוטליטארית. המדינה השמאלנית, אשר שמה למטרה את חיסולה של הדת היהודית, לא יכלה להרשות לעצמה לאפשר לאזרחים להפוך לעצמאיים כלכלית, ובכך – לכוח פוליטי. המערכת הבירוקרטית בישראל עדיין מזכירה מאוד את השיטה הקומוניסטית בכל הקשור ליזמות פרטית. השיטה מבטיחה שכל איש עסקים ימצא את ידיו קשורות בסבך הבירוקרטיה, מה שיותיר אותו נתון לחסדי המשטר – בין או הוא נאמן אליו או לא.

האליטה לעולם תדגול בקוסמופוליטיות. אנשים נוטים להתחבר עם אנשים דומים במעמדם. רוב אנשי המקצוע בארץ מסוגלים להיקשר בקלות לאנשים דומים במעמדם, אך “האליטה” בישראל קטנה מדי מכדי למצוא עמיתים בארץ כה קטנה. איילי הון ופוליטיקאים ישראלים נוטים להיקשר יותר לאנשים מחוץ לארץ. הצורך לרצות את הגויים, מוביל לכך שהאליטה הישראלית נאלצת ולעיתים אף מאמצת את הצנעת יהדותה. בעליו של תאגיד ישראלי בינלאומי אינו יכול להרשות לעצמו להחצין את יהדותו בחו”ל. בעודו ניצב מול חבריו הגויים רבי ההשפעה, הוא אינו יכול לטעון בעד זכותו של העם היהודי על ארץ הקודש ואודות היותו חלק מ”העם הנבחר”.

במהלך ההיסטוריה, הוכיחה “האליטה” היהודית שהיא מהווה את הכוח ההרסני ביותר כנגד היהדות. מאז ומעולם שיתפה האליטה פעולה עם אויבינו בדרך פעולה המזכירה את “היודנראט”. ישראל איננה מסוגלת לשרוד לאורך זמן בתור מדינה יהודית כל עוד האליטות מחזיקות במושכות השלטון, ובמדינה דמוקרטית, האליטות תמיד יהיו השליטים האמיתיים. אף גרוע מכך, במדינה דמוקרטית, חלק נרחב מהכוח מצוי בידיהם של “האמנים הפוליטיים”: מגישי החדשות, פרשנים פוליטיים רפי שכל, זמרים ושחקנים. בחיפושם אחר חופש אומנותי הם דוחים כל גבול, כולל גבולות היהדות ואינטרסים יהודיים.

המעבר לשיטה מלוכנית כבימיי דוד המלך נשמעת לי כמו פתרון מוצלח, אך הפתרון המעשי היחידי לבעיותיה של ישראל הינו אוטונומיה אדמיניסטרטיבית נוסח ההתנחלויות. לכל קהילה תהיה זכות לאכוף את החוקים של עצמה בכל הנוגע לחינוך, פוליטיקה, מעורבות הדת במדינה וכו.. רק פיתרון “גטאות” שכזה יוכל להגן על היהודים מהאליטה המתייוונת.
חשבו על יהודה.