אין פסול בעצם רעיון הרפורמה ביהדות. היהודים האורתודוכסים הראשונים הרי היו בזמנם הרפורמים הגדולים מכולם: הם החליפו את בית המקדש אשר עד אז עמד במרכז הדת, בבית הכנסת. מידת חומרתם של השינויים אותם ערכו הרבנים הרפורמים של היום בדת היהודית מחווירים אל מול אלה שהציגו הרבנים הראשונים דאז.

עם זאת, ישנו הבדל מהותי בין הגישה האורתודוכסית לרפורמית – כנות. הרבנים האורתודוכסים באמת ניסו להציל את הדת היהודית בהיעדרו של בית המקדש. גישתם אומנם סחפה אותם הרחק מהיהדות המקורית אל התעסקות יתר בעניינים טריוויאליים, אך מדובר בתופעה הנפוצה גם בכל מערכת חקיקה חילונית. רוב הרבנים האורתודוכסים של היום כבר אינם מסוגלים להפריד בין היהדות המקורית והתוספות של חז”ל. האורתודוכסים של היום עוצמים את עיניהם לתהום העצומה שבין יהדות העסוקה באמונות תפלות וטקסים מוזרים לבין האמונה הכנה בה’ שמצריכה מאיתנו לבצע מעשים קשים מבחינה פוליטית בעולם האמיתי.

הרפורמה לעומת זאת, אינה באמת שואפת לבצע שום רפורמה. מדובר בתנועה שמאלנית טיפוסית שמעוותת משמעויות של מילים על מנת שיתאימו להשקפת עולמה. הרפורמים מלבישים את קהל מאמיניהם האתיאיסטי במערכת שרירותית של מושגים יהודים אשר “הוגדרו מחדש” על מנת שיתאימו להשקפת עולמם. זאת במקום הניסיון הכנה לקחת מושגים עתיקים ולהתמודד עימם באמצעות פרשנו בת ימינו. האמת היא שאין כל צורך לנסות ולהתמודד עם מושגים עתיקים בכלים בני ימינו, שכן המוסר האנושי כלל לא השתנה במהלך ההיסטוריה האנושית. אנו עדיין קוראים על גילגמש, מקשיבים לשירים יווניים עתיקים, מתפעלים משיר השירים ומתבדרים ממחזותיו של שייקספיר. שיטות העינוי של פרס העתיקה מצאו את דרכן למרתפי האינקוויזיציה ומחנות העבודה של ברית המועצות. הרומאים היו מזדהים הם הקולוניאליזם הבריטי ואף היו מחשיבים את שתי מלחמות העולם כמעט ברבריות. הקוראים לזכויות אדם בני ימינו ישמעו דומים להפליא לנגני הדרכים מימיי הביניים.

היהדות עוסקת בצדק: בלתי מתפשר, בלתי סולח, ונוקשה שנועד לשמר את טוהרה המוסרי של החברה היהודית. הרפורמים משקרים אודות כל אחד מחלקי ההגדרה. בעבורם הפך הצדק ל”צדק חברתי”, והתבטא בתוכניות סובסידיה קומוניסטיות בהן מי שאחראי על החלוקה, שולט.

הם טוענים כי מושג הרחמים בתורה איננו מאפשר סליחה אנושית: הוא נוקשה עד למידה שהוא דורש מעדי ראייה להוציא להורג בעצמם את הפושע המורשע. אולם דברי המחוקק האלוהי קובעים בפירוש: המרחם על אכזרים- סופו שיתאכזר לרחמנים. הרפורמים לא רק שהתעלמו מעיקרון זה, אלא אף חרטו את היפוכו על דגלם.

ביהדות, טוהר הגוף והנפש הינם המטרה היחידה של בני האדם. לחיים עצמם אין כל משמעות. יהודים מצווים להגלות או להוציא להורג את חבריהם בגין עברות מוסר שבוצעו אף בין כותלי ביתם הפרטי. אין זה משנה אם מדובר בהומוסקסואליות או במכירת חמץ בפסח. ליהדות אין נקיפות מצפון: אפילו זרים החיים בארץ ישראל חייבים להיות כפופים לחוקי הדת. התנועה הרפורמית מדגישה בדיוק את העקרונות ההפוכים: סובלנות, והזכות של כל אדם לחיות לפי מצפונו, בביתו הפרטי ומחוצה לו.

היהדות קוראת לבידודו של העם היהודי משאר העמים. הרי כתוב “כעם בדד ישכן”. נחמיה ציווה על היהודים להתרחק מנשיהם הנוכריות, ובכך פרק משפחות רבות. ישראל הסכימה לקלוט גרים במספרים מספיק קטנים שעדיין נהיה בטוחים שהם ייטמעו באוכלוסייה. נחמיה לעומת זאת, ראה שהנשים הנוכריות רבות במספרן, והבין שהן מהוות איום דמוגרפי – ועל כן הורה לגרשן. ההלכה היהודית מקבלת גרים רק בתנאים שלה: גוי אינו הופך ליהודי רק כי הוא מחשיב את עצמו ככזה. היהדות מאמינה שהיא האמת היחידה בעולם, ושהיהודים הינם העם הנבחר היחידי בעולם. במסגרת היהדות, כל דת אחרת אינה נחשבת רק כנחותה, אלא גם כמעוררת תיעוב. אנו לא שונאים עמים אחרים, אך אנו כן מתעבים את דתם. בתפילותינו אנו מודים לה’ על כך שברא אותנו יהודים. מה יכול להיות רחוק יותר מקריאת הרפורמים לנישואי תערובת, חילופי תרבויות והיטמעות בגויים?

כמה אנשים בבית כנסת רפורמי מאמינים בה’? אף לא אחד מהם, כולל הרבנית הלסבית. הקהל “הנאור” אינו יכול להאמין באל שברא את עולמנו ומקשיב לתפילותינו. יהודים ליברלים מצטמררים מעצם משמע היותם “העם הנבחר”. הם מסרבים להאמין שה’ באמת דיבר אל עם ישראל בהר סיני ונתן לנו את כל מצוותיו. אפילו אם הרפורמים כן היו מאמינים בה’, לא הייתה לכך שום משמעות בעבורם. אם התורה לא הגיעה ממקור אלוהי, מה שווים חוקיה? איזה מהם ראויים להישמע? על כן, החליטו הרפורמים להישמע רק לחוקים המסתדרים עם השקפת עולמם ההומניסטית. אך כאן מגיע המעגל האכזרי: הרפורמים בוחנים את דתם כנגד האתיקה, ולעולם מתגלה דתם כצרת עין. כיוצא בזאת, “יהדותם” של הרפורמים אינה ניתנת להבדלה מגינוניו ונימוסיו של שוודי טיפוסי.

הרפורמים לעולם יתגלו כפחות אתיים מהגויים. הליברליות בהכרח מכתיבה סובלנות כלפי מעשים בלתי מוסריים, מכיוון שלאדם שאינו מאמין בתורה אין שום הגדרה ל”מוסר”. על כן הרפורמים טוענים לזכותו של כל אחד לבחור את המוסר האישי שלו – מה שבפועל אומר שלכל אחד יש את הזכות להתעלם מאיזו מצווה שירצה. שאלו את עצמכם, במסגרת מסוג זה, איזה חטא קיים בעולם שיכול לשמש עילה לפסילת יהדותו של הרפורמי? נכון שיש לא מעט תועבה גם בחוגים אורתודוכסים, אך בקרב הרפורמים אין אפילו “טוב ורע”, שכן לאף אחד אין זכות לשפוט את האחר על סמך ערכיו הפרטיים. בתי הכנסת הרפורמים מקבלים בזרועות פתוחות זוגות מעורבים, אנשים שאינם שומרים כשרות או שבת והומוסקסואלים. על כן, מה מונע מהם לא לקבל כל עבריין מהרחוב? האמת היא שכל עבריין באמת מתקבל בברכה בקרב הרפורמים, בעיקר אם הוא תורם כסף לבית הכנסת. בבתי הכנסת הרפורמים, לא מופעל שום לחץ על הרשעים לסור מדרכם ולעשות תשובה, מכיוון שאף אחד לא מסוגל להגדיר מה היא התשובה.

ע”פ הגישה הרפורמית, ה’ נמצא מתחת לאדם, לא מעליו. יהיו אשר יהיו דברי ה’ בתורה, לכל אדם יש את הזכות להחליט בעצמו על פי אילו מצוות הוא רוצה לחיות, אם בכלל. מבחינה הגיונית, על כל יהודי רפורמי להתפלל לעצמו, שכן על פי תפיסת עולמו, תובנתו האישית היא למעשה מקור החוק האלוהי. כמה מוזר להתפלל לה’ תוך כדי התעלמות ממצוותיו! מעבר לכך, ההבחנה האישית בין חוקי ה’ אותה עורך כל אדם לעצמו, מונעת כל בסיס ערכי משותף הדרוש לקיום קהילה. הדבר היחיד המשותף בין חברי הקהילה הרפורמית הוא שהם כולם בעצם אתיאיסטים. כל אחד בפני עצמו שונה לחלוטין מעמיתיו בהבנתו של היהדות, והדבר היחיד שמאחד את כולם הוא המרחק בינם לבין הדת היהודית.

בתנועה הרפורמית אין לא ערכים ולא דוקטרינות. ב”יהדות” הרפורמית אין ולו ערך אחד שהוא בהכרח “יהודי”. הרפורמים דוחים את עקרון הנבדלות של העם היהודי בשאיפתם להיטמע בגויים. הם מדברים על ערכים כה אוניברסאליים שאפילו לנין היה נחרד: תיקון העולם כולו, וצדק חברתי לכל בני האדם. ערכים נבובים אלה אינם אלא מילים יפות. הם מתעלמים לחלוטין מהגיון ופרקטיקה בסיסית. הרי צדק חברתי לאחד בהכרח יבוא לעולם על חשבון גזל מאחר, ותיקון עולם באפריקה בהכרח יבוא על חשבון תשומת לב למקומות אחרים, כמו היהודים בשדרות.

הרפורמה הינה דת אוניברסאלית, היא מאמצת ערכים אוניברסאליים – אך על מנת שערך יהיה אוניברסאלי, עליו לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר. הרפורמה פונה לכולם כי היא מסרבת להציב תנאי רף לחבריה. הרפורמים אימצו כל תופעה נהיליסטית שנקרתה לדרכם, כולל “רבניות” לסביות ונישואי הומוסקסואלים. הם טוענים בטיפשותם שכל בני האדם נבראו בצלם ה’. אך זה כאמור תקף גם לרוצחים – האם עלינו לקבל גם אותם באהבה? באחרית הימים עוד יעמוד ה’ מול כל אחד מאיתנו וישאל – מה עוללתם לצלם שלי?

ליהודי הרפורמי אין שום סיבה להישאר יהודי, הרי לפי הרפורמה היהודי איננו שונה מאף אחד אחר. הרפורמים אף מעודדים דו שיח בין הדתות על מנת להוכיח שהיהודים הם “בדיוק כמו כולם”. איזה סיבה נשארת להיות יהודי? להוליד דווקא ילדים יהודים ולחנך אותם חינוך יהודי? אחד: גזענות. “אבות אבותיי היו כה מוצלחים שאינני מוכן לערבב את זרעי עם זרע זר”. נשמע רע מאוד. שתיים, שוביניזם תרבותי: “התרבות היהודית נעלה על פני תרבויות אחרות ועל כן אינני מוכן להתערבב עם הגויים”. אין זה חשוב שהתרבות היהודית נטמעה קשות באוכלוסיות השונות בגולה, מה שהוביל לכך שאפילו הקשר התרבותי בין יהודים אשכנזים למזרחים רופף מאוד. שלוש: “כי ה’ בחר בנו מכל העמים, וציות למצוותיו זו חובתי וחובת זרעי עלי אדמות.” זוהי הסיבה המוסרית היחידה שיש ליהודי להיות יהודי. עם זאת, לרפורמים יש בעיה מהותית עם הסיבה הזו: הרפורמים דוחים את אמיתותה המוחלטת של התורה, מחשיבים חלק מהמצוות כמיושנות, ועל כן אינם מאמינים שה’ באמת בחר בנו, או שיש לבחירה בכלל רלוונטיות בימינו.

ייתכן מאוד ויגיע יום בו גם היהודית האורתודוכסית תעבור רפורמה משל עצמה, אמיתית וכנה, בדומה לדתות אחרות. הקריטריון לקביעת כנותה של הרפורמה ונאמנותה למקורות תישפט על בסיס השאלה – מי הוא האדם אשר מוביל את הרפורמה. הרפורמה תהייה חייבת להתבטא בחזרתם של היהודים לעקרונות הדת העתיקים, לערכי הליבה של הדת היהודית: תשובה, התגוררות בארץ ישראל, טיהור הארץ מגויים ובוגדים, בניית בית המקדש ועריכת פולחניו, והשגת הסכמתו של העם כולו, אפילו בכוח – לחיות ע”פ חוקי ההלכה.

תיאוריות חברתיות חייבות להתפתח עם הזמן, אך המצב שונה עם דתות. בעודן מזדקנות, הן נוטות ללקט טקסים זרים שיש לנערם מעליה כל כמה זמן. בכל תחום אחר, חדשנות הינה דבר טוב. בדת, המקור הינו הטוב היחידי. על כן אנו מחכים לרפורמי האמיתי – היהודי הפונדמנטליסטי.