בפסח של שנת 2008 היינו עדים לצביעות אדירה בישראל. בית משפט חילוני בעיר הקודש ביטל את האיסור על מכירת החמץ אשר הוטל על בעלי עסקים בפסח אשתקד. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי אין זה חוקי להעניש בעל עסק בגין מכירת חמץ בפסח, ובכך הפך את המכירה לחוקית.

המצווה האוסרת על מכירת חמץ בפסח היא בין הבולטות ביהדות. המצווה חלה על יהודים וגויים כאחד בארץ הקודש, ועל פי ההלכה, העונש על שבירתה הינו הוצאה להורג. היהדות איננה דת ליברלית, וחוקיה תקפים על כל תושבי ארץ הקודש.

מדינת ישראל שומרת על מראית עין יהודית, ועל כן חוגגת את פסח בתור חג לאומי. עם זאת, המדינה החליטה להתנכר לשתי המצוות החשובות ביותר של חג הפסח: הטקסים בבית המקדש, ואיסור מכירת החמץ. בעוד ששלל הצדקות פוליטיות וביטחוניות מגבות את ההחלטה הישראלית שלא לבנות את בית המקדש, ההיתר למכור חמץ בפסח נעשה אך ורק בשל רצונו של הממסד החילוני. מדינת ישראל “בחרה” למעשה באופי חילוני על פני אופי יהודי.

המפלגות הדתיות התעוררו מאוחר מדי, והגזירה כבר עברה. לאחר 60 שנות שטיפת מוח אתיאיסטית במערכת החינוך הישראלית, לאחר איסור הממשלה על עליית יהודים להר הבית, ולאחר ההכרזה בדבר הכוונה לנטוש את יהודה ושומרון לערבים, אין אנו אמורים לראות כהפתעה את ההחלטה להתיר מכירת חמץ בפסח. האמת היא שמדובר בעברה פעוטה לעומת שאר פשעי הממשל כנגד הדת היהודית. אך בעבור הציבור החרדי בישראל, לסמליות יש משקל רב בהרבה מתוכן ערכי. החרדים רצחו את היהדות במוות איטי של אלפי טקסים פגאניים. הם החליפו את אורך החיים היהודי, את המאבק היהודי, את המדינה היהודית – במעליות שבת.

אין שום דבר פסול מבחינה טכנית בהחלטת בית המשפט בירושלים להתיר מכירת חמץ. בית המשפט בסך הכל פעל תחת תכתיביה של חוקי המדינה. אם ישראל הינה דמוקרטיה ליברלית, אז היא באמת איננה רשאית לכפות את חוקי הדת על נתינים שאינם רוצים בהם. תארו את הזעקה הציבורית שהייתה מתעוררת לו מדינה כמו רוסיה או יוון הייתה כופה צום חלקי בן 40 יום על תושביה באמתלה נוצרית דתית.

בית המשפט שש על ההזדמנות לאכוף את חוקי המדינה באופן ישיר ועיוור, מתוך רצון ליישם את האנטישמיות בה הוא עצמו לוקה. מדובר בגילוי נוסף של תופעה מוכרת בקרב יהודים חילוניים, ששנאתם העצמית דוחפת אותם להכחיד כל זכר ליהדות. השמאל הישראלי הריע למשמע הגזירה, אך לא היה זה מתוך רגשי ליברליזם. מנהיגי השמאל הינם בעצמם הדיקטאטורים הגדולים ביותר בארץ, אשר כולאים את מתנגדיהם, אפילו אם מדובר בנערות מתבגרות. גזר הדין סימל עוד ניצחון מוחץ של השמאל בישראל כנגד אויבו הגדול ביותר – יהודים דתיים.

אין שום דרך להגיע לפשרה בין מדינה חילונית ליהודית.