העניין היחיד שמעולם אל הסכמתי עליו עם הרב כהנא הייתה סכנת האנטישמיות בארה”ב. בעודי מזדקן ונעשה פסימי מיום ליום, אני נוטה לאמץ יותר ויותר את דעתו בנושא.

כיום אני מאמין כי הסיבה היחידה שבגללה לא סביר שיתרחשו פוגרומים בארה”ב, הינה היעדר היסטוריה של אנטישמיות ממסדית. הטיעון אומנם טוב, אבל ישנן עדויות סותרות.

במדינות רבות בהן התרחשו פוגרומים לא הייתה האנטישמיות ממסדית. בפולין לדוגמא, היהודים חיו בגטאות כפי שהם חיו בשאר העולם הנוצרי, אך האם כך היה בשל דיכוי? הרבה יותר סביר שהיהודים חיו בגטאות על מנת לשמר את אורך חייהם. היהודים גוננו על עצמם מפני הגויים, ולא ההיפך. עד לפרוץ גל הפוגרומים הגדול של המאה ה-17 כנגד קהילת יהודי פולין, היהודים נהנו מהטבות רבות והחזיקו בעמדות מפתח במבני הממשל והכלכלה.

אני לא מאמין ביוצאים מהכלל. כל מדינה נוצרית חוץ מארה”ב וקנדה רדפה והשמידה את יהודיה. סיפור הצלתם של יהודי הולנד בשואה הוא פיקציה, רק כרבע מיהודי הולנד באמת שרדו. הנוצרים שיישבו את צפון אמריקה לא הגיעו מהירח, אלא מאירופה האנטישמית. יהיה זה טיפשי להאמין שהם התנערו מחינוכם האנטישמי רק כי הם הקימו מדינה חדשה.

תמיכתם של הנוצרים האוונגליסטים בישראל רק מלבה את שנאתם של שאר הזרמים בנצרות כלפי היהודים. זה נכון שבתקופת השפל הכלכלי בארה”ב אומנם לא פרצו גילויי אנטישמיות משמעותיים כנגד היהודים, אך זה בגלל שאספסוף חמום מוח זקוק לתמיכה או לפחות להעלמת עין מצד השלטון על מנת לפעול בחופשיות. אף על פי שלא סביר שהממשל בארה”ב יתסיס את הציבור כנגד היהודים, התססה כנגד ישראל זה כבר סיפור אחר. בעבור אספסוף זועם, ישראל = יהודים. לחצי הממשל על ישראל להגיע לפתרון בסוגיה הפלסטינית, והסיקור המוגזם והמנופח של התקשורת אודות סבלם של הפלסטינים, ללא ספק הסיתו רבים בציבור האמריקאי כנגד יהודים.

האנטישמיות בארה”ב הייתה הרבה יותר גלויה עד שנות ה-70, אז החלו יהודים-לשעבר להתברג בעמדות מפתח בתנועה הליברלית שהלכה וצברה תמיכה. הבעת אנטישמיות הפכה כיום לטאבו בארה”ב, במיוחד בזירה העסקית בה ליהודים יש השפעה עצומה על הכלכלה.

ההיסטוריה הוכיחה כי יהודים שנשמרו לעצמם בקהילות מבודדות עוררו הרבה פחות אנטישמיות מאשר יהודים שביקשו להיטמע באוכלוסיה הסובבת. בכל פעם מחדש נוטים היהודים להאמין שהם הצליחו להיטמע בחברה, אך הגויים עדיין רואים בהם יהודים – ולא סתם יהודים, אלא יהודים “רעים” שבגדו בדתם. אנשים שנטשו את שורשיהם ושונאים את מורשתם, אנשים שהחליטו בהינף יד להתנכר לאמונה שאבותיהם עלו לגרדום למענה במשך אלפי שנים – הם אינם יכולים להיות יהודים טובים. אין זה משנה כמה טוב הצליח היהודי להיטמע בגויים, הוא לעולם לא יתקבל על ידם חברתית. היהודים בגולה יודעים שהם חיים בחברה אשר אינה מקבלת אותם, ועל כן פועלים ללא הרף לשנות אותה. מסיבה זו אנו רואים שאחוז כה גדול של יהודים הם ליברלים. התנועה מאפשרת להם להתאגד תחת דגל פוליטי “מקובל” על מנת לתקוף את ערכיהם המסורתיים של החברה בה הם חיים.

השמדתם של היהודים במאה העשרים באה מייד לאחר “שחרורם”. באוקרינה, היהודים הצליחו סוף סוף להשתחרר מהחוקים שחוקקה ממשלת הצאר על מנת לדכאם, ורק שנתיים לאחר מכן הושמדו 200 אלף מבני הקהילה. בגרמניה הובילו יהודים רפורמים יחד עם התנועה הקומוניסטית את הדרישה לאפשר את התבוללותם של היהודים בחברה הגרמנית. כעשור לאחר מכן תחת רפובליקת ויימאר, היהודים היו על מסלול מהיר להשמדה. ב1953, היה סטאלין בעיצומם של תכנונים להשמדת יהדות ברית המועצות, עקב השפעתם הרבה במפלגה הקומוניסטית והחברה הסובייטית.

נראה כי יש קשר ברור בין היטמעות יהודית ופוגרומים. הגויים מקבלים בסובלנות את היהודים הנותרים מסוגרים בקהילותיהם, אך נוטים לצאת כנגד יהודים המבקשים להיטמע באוכלוסייה. היהודים הוגלו מספרד בעיקר בשל השפעתם הרבה של ה”מרנוס”, היהודים המתנצרים, על החברה הסובבת. בתור נוצרים טריים, המרנוס עקפו את כל המגבלות החברתיות שהוטלו על היהודים, וכמעט והצליחו להשתלט על החברה בספרד.

מידת היטמעותם של היהודים בארה”ב הגיעה לרמה שטרם נראתה בעבר. יד ביד, גברה השפעתם המרגיזה של היהודים על הפוליטיקה והכלכלה. היהודים מהווים אחוז אדיר מבין עשירייה של ארה”ב, אחוז אשר איננו הגיוני ביחס לאחוזם באוכלוסייה. מעבר לכך, היהודים מהווים אחוז ניכר ממנהיגיה של התנועה הליברלית, אותה כל כך שונאים השמרנים.

שנאת זרים הינה רגש טבעי וחיובי בכל אוכלוסייה, שכן אנשים רוצים לשמר את מורשתם ותרבותם אל מול חדירה פתאומית של השפעה זרה. תרבויות מרחיקות לכת על מנת לשמר את ערכיהן כנגד התקפה תרבותית זרה. הגרמנים שלפני עידן הנאציזם פחדו מהיהודים אותם הם תפסו כקומוניסטים שבאו להחריב את תרבותם. היהודים הליברלים בארה”ב משרתים בדיוק את אותה המטרה. היהודים הליברלים הובילו בשנים האחרונות את המאבק לשוויון גזעי, העדפה מתקנת, זכויות להומוסקסואלים, נישואים הומוסקסואלים ועוד שלל סוגיות חברתיות אשר אינן מתקבלות בחיוב בקרב מרבית האמריקאים המשתייכים למה שמכונה “הרוב המוסרי”.

האנטישמיות לא נעלמה מהעולם. סקרים מצביעים כי מידת האנטישמיות באירופה, כולל גרמניה, עומדת על בין 25-35 אחוז. סקרים בארה”ב מצביעים על אחוז קטן במעט, אך בקרב שחורים ומקסיקנים הוא זהה לאחוז באירופה. המשטרה האמריקאית סירבה להתערב להגנתם של היהודים בעת הפרעות שניהלו נגדם שחורים בשנות השישים. כיום המשטרה תהסס אף יותר לפעול כנגד השחורים. קבוצות אנטישמיות נמצאות כיום בכל רחבי ארה”ב, והן כולם חמושות. בשום מדינה לא היה כלל הציבור אנטישמי. כרבע מהאוכלוסייה זה כל מה שדרוש על מנת לחסל את היהודים אל מול שתיקתם המסכימה של הרוב האדיש.